מפרצת מוחית: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

מפרצת מוחית היא מצב שבו דופן כלי דם במוח מתרחב ומתמלא בדם בעקבות היחלשות של דופן כלי הדם או היחלשות שלו. היא יכולה לקרות לכל אחד בכל גיל, ועלולה לגרום למצב מסכן חיים. כאשר ישנה התפרצות של תופעה זו, יש לקבל בדחיפות טיפול רפואי, אחרת קיים סיכוי גבוה ללקות בנזק מוחי ואף למות. לא כל המפרצות מתפרצות, ובין 50% ל-80% ממקרים אלו כלל אינם מתגלים.

יש לכם שאלות נוספות? היכנסו עכשיו לפורומים:
פורום קרדיולוגיה - רפואת לב
פורום כאב
פורום ניתוחי ראש צוואר, גידולי ראש
פורום נוירופידבק - טיפול לא תרופתי
פורום שבץ מוחי - טיפול לא תרופתי

ישנם שלושה סוגים שונים של מפרצת מוחית. הסוג הנפוץ ביותר הוא הרחבה של דופן הקיר שבו כלי הדם מתנפח ויוצר מעין שק או בלון מחוץ לכלי הדם. סוג נדיר יותר של מפרצת הוא התרחבות דו-צדדית של כלי הדם, כך שהשק מקיף את כולו.

דיסקציה מפרצתית (dissecting aneurysm) היא קרע של אחת משכבות העורק. בגלל הקרע יש דליפה של דם לשכבות האחרות, אשר יוצרת שק או גורמת לחסימה של העורק.

מהם הגורמים לתופעה זו?

קיימים גורמים מסוימים אשר יכולים לתרום להתפתחות של מפרצת מוחית ולהתפרצותה, ובהם פעילות גופנית מוגזמת, צריכה של קפה ושל סודה, התאמצות יתר בזמן עשיית צרכים, קיום יחסי מין, בהלה פתאומית וכעס מוגבר.

גנטיקה

ברוב המקרים, המפרצת מתפתחת עם הזמן, חלקן בעקבות פגיעה או חבלה בראש, וחלקן כתוצאה מתורשה גנטית שעלולה לגרום להופעת תסמונת בשם אהלרס-דנלוס ומומים מולדים אחרים שמשפיעים על דופן כלי הדם.

מפרצת מוחית שניונית

מפרצת שניונית נוצרת עקב הופעתן של מחלות אחרות אשר גורמות להעלאת הסיכון ללקות בה, למשל:

אנשים שחולים במחלת כליות פוליציסטיות אוטוזומלית דומיננטית (Autosomal dominant polycystic kidney disease) נמצאים בדרגת סיכון גבוהה יותר להופעת מפרצת מוחית. מחלה זו היא תורשתית, ומשפיעה על תפקוד הכליות, וגורמת לייצור של ציסטות ברקמת המוח. מצב זה גורם לעלייה בלחץ הדם וכתוצאה מכך, כלי הדם נחלשים ועלולה להתפתח מפרצת. תופעה דומה מתרחשת גם אצל אנשים הלוקים בתסמונת מרפן – מחלה תורשתית של רקמות החיבור.

אולי תרצו לקרוא גם:
לדעת הכל על אירוע מוחי
הכל על טרשת עורקים: גורמים ודרכי טיפול
מפרצת באבי העורקים
מה ההבדל בין שבץ למפרצת מוחית?
סוגים של שבץ מוחי: גורמים ודרכי טיפול

כאמור, כל אחד יכול לפתח מפרצת מוחית, אך הסיכויים גבוהים יותר אצל אנשים שסובלים מטרשת עורקים. טווח הגילים הנפוץ ביותר להתפתחות המפרצת הוא בין 35 ל-60 ויותר נשים סובלות מהמצב מאשר גברים, זאת בגלל הירידה ברמות האסטרוגן לאחר גיל המעבר. לאנשים שיש להם קרובי משפחה עם מפרצת מוחית נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אחת גם כן.

סמים ואלכוהול

גורמי סיכון נוספים שמעלים את הסיכוי להופעתה של מפרצת מוחית הם: גיל מבוגר, שימוש בסמים ובעיקר קוקאין, צריכה קבועה של אלכוהול, פגיעות ראש, מום עורקי ורידי של המוח והיצרות של אבי העורקים.

סימנים מקדימים למפרצת מוחית

אי אפשר לצפות מפרצת מוחית מבעוד מועד ובדרך כלל אין לה תסמינים עד רגע ההתפרצות. סימני אזהרה של מפרצת מוחית לפני ההתפרצות הם כאב ראש מאחורי העין או מעליה, ראייה כפולה או ראייה מטושטשת, סחרחורות והתקפים. אם חווים את התסמינים הללו יש לפנות מיד לטיפול רפואי כדי לנסות לעצור את התפרצות המפרצת.

כאשר המפרצת המוחית מתפרצת התסמינים הם כאב ראש פתאומי, קשיחות בצוואר, ראייה כפולה או ראייה מטושטשת, רגישות לאור, עפעפיים נפולים, קשיי דיבור ושינוי של המצב המנטאלי, סחרחורות וקשיי הליכה, בחילות והקאות, התקפים ואיבוד הכרה.

קשה לאבחן את המפרצת המוחית אם לא הייתה התפרצות. במקרה שישנו חשד למפרצת מוחית לפני התפרצות ולאנשים שיש להם היסטוריה משפחתית של המצב ניתן לעשות בדיקות שונות כדי לאתר את המפרצת. בסריקת CT ו-MRI ניתן לקבל תמונה ברורה של המוח ולזהות דימומים אם ישנם ובניקור מותני ניתן לבדוק אם יש דימום במוח.

דרכי טיפול

כיום, ניתן לטפל במפרצת מוחית באמצעות שתי שיטות טיפול:

• ניתוח להחדרת מהדקים- ניתוח זה נעשה לראשונה בשנת 1937 בבית החולים
ג'ונס הופקינס, בבולטימור על ידי וולטר דנדי. הליך זה מתרחש באמצעות קדיחת חור
בגולגולת. דרך חור זה מתגלה אזור המפרצת, ולשם מוחדר מהדק. בחלוף השנים שוכללה
שיטת ניתוח זו.

• צנתור להחדרת קפיץ (endovascular coiling) – בשנת 1991 פיתח הנוירוכירורג
גוידו ג'וליילמי שיטה להחדרת קפיץ תוך- עורקי. לפי שיטה זו, מחדירים צנתר באזורי הירך
והמפשעה. צנתר זה מושחל דרך אבי העורקים אל מיקומה של המפרצת ואל עורקי המוח. לאחר
שהצנתר מאתר את מיקומה, מחדיר הרופא קפיצים שעשויים מפלטינה לתוך חלל המפרצת.
קפיצים אלו אחראים להיווצרות קרישי דם. במצב בו הטיפול מצליח, חולפת הסכנה להתפוצצות
המפרצת. במקרה בו המפרצת משתרעת על שטח רב, יוחדר תומך (stent) לאזור, והוא
ישמש כבסיס להחדרת קפיצים נוספים.

שעורי התמותה, בשתי שיטות הטיפול, זהים. אולם בהליך החדרת הצנתר קיים אחוז גבוה יותר לחוסר הצלחתו בחיסול המפרצת.

הטיפול במפרצת מוחית משתנה לפי הגודל של המפרצת, המיקום שלה וחומרת המצב. במקרים שבהם המפרצת ממוקמת במקום נגיש ניתן לנתח, לתקן את הקרע ולעצור את הדימום. שינוי של הרגלים מסוימים יכול לעזור לשלוט בהתפתחות של מפרצת קיימת, לשם כך יש להימנע מעישון, לשמור על פעילות גופנית סדירה ומאוזנת, לשמור על לחץ דם תקין ולאכול פירות, ירקות, בשר רזה ומוצרים דלי שומן.

קבוצת חוקרים מפריז בדקו את נושא החדרת הקפיצים ומצאו כי ב- 28.6% מהמקרים חזרה המפרצת באזור המטופל, בתום שנה ממועד הטיפול. בנוסף, פרסמה קבוצת חוקרים מקנדה כי שיעור חזרתה של המפרצת עומד על 33.6%, ו- 20.7% ממקרים אלו מתרחשים לאחר 15-17 חודשים מתום מועד הטיפול.

בשנת 2007 התפרסם מחקר השוואתי בין שתי הקבוצות. במחקר זה התגלה כי מטופלים שטופלו באמצעות צנתר נזקקו לטיפול המשך, פי 6.9 מאשר מטופלים שטופלו באמצעות הליך כירורגי תוך גולגלתי.

זמן ההחלמה מהצנתור אומנם קצר יותר משך ההחלמה מהניתוח, אך שיעור חזרתה של המפרצת והופעת דימום באזור זה גבוה מהשיטה שמתבצעת באמצעות ההליך הכירורגי.

מטופלים אשר בוחרים בשיטת הצנתור כשיטת הטיפול שלהם, חייבים לבצע בדיקות דימות שנתיות ( CT, MRI), ללא הגבלת זמן. בדיקות אלו נעשות בשביל לאבחן, בהקדם האפשרי, את חזרתה של המפרצת.

במקרה בו נוצרת מחדש המפרצת, יש לטפל בשנית בדחיפות, בין אם בצנתור או בין אם בניתוח.

הסיכונים בביצוע הליך כירורגי, במפרצת שטופלה קודם לכן באמצעות צנתור, נחשבים לגבוהים ביותר.

נכון להיום, רק מטופלים מבוגרים בעלי מפרצת מוחית, שדרכי הנגישות אליה באמצעות ניתוח לא קלים, נחשבים למועמדים מתאימים להחדרת קפיצים באמצעות צנתור.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר