מה ההסבר הפסיכלוגי האפשרי לזה?

תמיד כשקיימתי יחסי מין עם גברים, לא גמרתי בזמן שהגבר גומר. בתת המודע ידעתי שכשהם גומרים אז זה כשלעצמו מגרה אותי מאוד שהם גומרים ממני בזכות שאני רכה ואוהבים את הרכות הנשית שלי (נמשכים אלי).
מקודם, קרה לי שאיפשרתי לעצמי להמריא בהנאה מזה שהגבר גמר בתוך הפה שלי, ואז בלי שאוננתי, רק מהחשיבה על זה שהוא גומר בתוך הפה שלי, גמרתי בעצמי.
בסיום, הבחנתי ברטיבות שלי למטה ונהייתי נבוכה ורציתי להיות לבד עם עצמי.
פתאום הרגשתי כמו ילדה קטנה שנפלט לה שתן מול כל הכיתה, והגמירה הזאת גרמה לי להיראות כמי שרוצה לסיים את הקשר עם הבחור הזה. כל הזמן, כנתתי לו מין אוראלי, הוא גמר, ואני לעולם לא גמרתי, אז היתה לי התלהבות שהמשיכה גם כשהוא הלך, לאורך כמה ימים אפילו אחר כך. פתאום, איפשרתי לעצמי לעוף לגובה ההנאה ולגמור מזה שהוא גומר, וזה גרם לי להרגיש תחושת מיצוי של הקשר כאילו ההתלהבות שלי מהגבר הסתיימה, נגמרה ההתלהבות שלי מהקשר איתו, הוא כבר לא מעניין אותי, ואין לי עניין בו, ואין לי כבר משיכה רומנטית אליו. היתה לי משיכה אליו כל הזמן, אבל מאז שאיפשרתי לעצמי להשתחרר ולהגיע לאורגזמה ורטיבות מזה שהוא גומר בתוך הפה שלי אז הדבר הזה הפסיק את המשיכה שלי אליו.
רציתי לדעת, האם יש הסבר פסיכולוגי לזה ומהו ההסבר?