חרדת ביצוע מתמשכת

שלום, מצטער על האורך מראש אך הסיפור מורכב והייתי צריך לשפוך קצת.. בן 32 , נשוי שנתיים. עובד בעבודה מסודרת. התחלתי את חיי המין מאוד מאוחר והניסיונות הראשונים שלי היו מאוד לא מוצלחים עד עכשיו לא מבין למה. רק אחרי שלקחתי ויאגרה עשיתי את זה כמו שצריך עם החברה הראשונה שלי שאיתה הייתי שנה וחצי והיו לנו יחסי מין טובים ורגועים אבל רק עם ויאגרה. . עזבתי אותה כי לא הייתה אהבה. עשיתי גם בדיקות דופלר ובדיקה לזקפה בלילה שהראו כי יש לי בעיה של זרימה בדם. למרות שיש לי זקפות בוקר ובאוננות אין בעיה. אני כן מרגיש שלעיתים הזקיפה שלי יורדת מהר אבל כשאני קרוב לגמירה הזקפה יכולה להישמר זמן רב מאוד. כאשר פגשתי את אישתי מהתחלה מרב ההתרגשות לא הייתה לי זיקפה והיא גם בן אדם מאוד ישיר ולא סלחני במיוחד , דבר שלא הקל עלי. מאז היו תכופות טובות יותר ופחות אך תמיד הייתה חרדה ענקית שנולדה בעיקר מעניין החדירה כי היו לי הרגשות כנראה סובייקטיביים שאני מרגיש אותה פחות טוב. לאחרונה הפסקתי להשתמש בויאגרה כי הבנתי שהיא מכניסה אותי רק ליותר לחץ ואני יכול גם בלעדיה. סיגלתי לעצמי מאין שיגרה שאני מגיע כמעט לגמירה ואז חודר ומצליח לקיים יחסי מין (אם יש מזל ואני לא מספספס וגומר). השיגרה הזו כשלעצמה מלחיצה כי אף פעם אין לי וודאות מה יהיה. יש לי פחדים נוספים שבאים והולכים (עכשיו באים) שלא תהיה לי זיקפה בכלל וכל האיזור כאילו מתמלא ברזל ורק אוננות קדחתנית יכולה לשחרר את פלונטר (או לא). הייתי במס' טיפולים שניסו לעזור בשיטות שונות כמו השיטה של לא לקיים יחסים , להתרכז בתחושה וכו'. הייתה אולי הצלחה חלקית אבל זה לא הוציא אותי מהבוץ הזה. אני מאוד אוהב את אישתי שעכשיו היא בהריון מה שהופך אותה עוד יותר פגיעה וחסרת סבלנות וללא חשק שכן היה בעבר. היא גם מאוד אוהבת אותי , אך החיים משום מה משחקים איתי משחק אכזר. כל מחשבותי נתונות לנושא הזה ומשמעות החיים הופכת לפחד אחד גדול ומתמשך. אני חושש להישבר ולעשות מעשה מטופש. טוב , אולי זו הגזמה כי אני אדם מאוד רציונלי אך לצערי גם מאוד רגשן. אשמח להמלצה או הנחייה פרטנית ופרקטית איך לדעתכם ניתן לצאת מזה. אישתי כבר לא רוצה ללכת לטיפולים זוגיים. בכבוד רב,