אין אונות אין אהבה

אני מתארת לעצמי שזיקפה מהווה חלק משמעותי ביותר ביחסי מין תקינים. אולם שמעתי מנשים רבות שהן מוכנות לוותר על חדירה, ובעצם, הן נהנות יותר מגירוי הדגדגן בלבד, ובמקרים קיצוניים יותר,מעונינות רק בחיבוק. אני שונה מהן, ואני נהנית מאוד מיחסי מין מלאים.

אחרי תקופה ארוכה של לבד סוף סוף פגשתי גבר והיה נראה שאפשר שיתפתח בינינו קשר זוגי אמיתי אלא שהאיש סובל מאין אונות בעקבות ניתוח. אני הייתי מאוכזבת מאוד, אבל אמרתי לעצמי שאנסה, בשורה התחתונה, אני מחפשת אהבה ואם תהיה אהבה האמנתי שאפשר להתגבר על הכל.

לאיש יש תאבון מיני גדול מאוד והוא רצה "סקס" כמה פעמים ביממה. אני מאוד לא אהבתי את ה "סקס". גירוי הדגדגן מאוד מגרה, אבל אני אוהבת את זה כהקדמה, ולא כדבר עצמו, והאורגזמות היו מרוכזות מאוד, ולא מספקות ואפילו יוצרות אי נוחות פיזית. הוא רצה "להמשיך כל הלילה". אני מסוגלת לחוות אורגזמות רבות בחדירה, אבל בגירוי הדגדגן אחרי אורגזמה אחת האיזור רגיש מאוד, ואני לא רוצה שיגעו בי. המגע באיבר שלו גרם לי לאי נוחות רבה, אני רגילה לגעת ולהרגיש את התגובה, וכאן, טוב, אני לא צריכה לפרט. אני ניסיתי לספק אותו ככל שביקש, אבל לא מאוד התגריתי, ולא מאוד רציתי שיגע בי, שם.

בסופו של דבר נפרדנו, והסקס בהחלט היה אחד הגורמים המשמעותיים בפרידה.

הוא הסביר לי שיש אפשרויות תרופתיות (הוא ניסה פעם אחת ויאגרה, ללא הצלחה, לפני כשנה) או זריקות, אבל "לא מתאים לו כרגע להתחיל עם תרופות". אני לא לחצתי והדיון בתרופות היה ביוזמתו.

הוא הסביר לי גם שהוא מאוד נהנה מסקס, ומאז הניתוח נהנה עוד יותר, וכל הנשים שהיה איתן עד כה מאוד נהנו גם הן. כך שאם אני לא נהנית הבה נחפש את הבעיה אצלי.

אני לא מצעטרת על הפרידה, כנראה שלא היתה בינינו התאמה. אבל אני כן נשארתי עם תחושת הלא בסדר ואני שואלת, האם משהו דפוק אצלי שאני רוצה לקיים יחסי מין מלאים, ושיחסי מין חלקיים אם עבורי, משהו חלקי.

ושאלה שניה
האיש היה משתמש בואזלין על האצבעות שלו לעיסוי הדגדגן. לדעתי לא משתמשים בואזלין או בשמן באיזורים אינטימיים. לדעתו כן. מי צודק?

(שנינו בשנות החמישים לחיינו)