חוסר ידיעה

הדגדגן נמצא בקצה העליון של השפתיים הקטנות.
במבט ישיר כלפי הנרתיק, נמצא חיבור עצבי בין קצוות השפתיים החיצוניות (labia majora) לבסיס עורלת הדגדגן. בנוסף לחיבור העצבי לעיל, גוף הדגדגן עצמו, משתרע מספר סנטימטרים פנימה אל תוך האגן, החל מעטרת הדגדגן אחורנית ומעלה. פנימה בתוך האגן, החלק העליון של הדגדגן, כפוף כלפי מטה ומסתעף למעין שתי שוקיים נפרדות זו מזו, כצורת אות "V" הפוכה. אזור זה מכונה בלעז clitoral crura ובעברית אלו הן "רגלי הדגדגן". כל אחת משתי השוקיים הללו בנויה מאותה רקמה ספוגית וזקיפה, זהה לרקמה הספוגית הזקיפה בפין הגבר, Corpus cavernosum. לדעת חלק מהחוקרים כל אחת משתי שוקי הדגדגן, שוכנות מאחורי השפתיים הקטנות labia minora, ומסתיימות מאחורי עצם החיק ‏‏. לדעת אחרים, קצות שתי הרגליים הללו מסתיימות ב"מזלגון" השפתיים הקטנות ‏‏.

חלקו הפנימי של הדגדגן , מחובר למערכת כלי דם, ולעצבים המסונפים אל ספוגית השתן, פקעות הדגדגן, חיץ הנקבים, רצועות מתיחה, שרירי האגן, וקרום רצפת האגן ‏.
חלקו החיצוני של הדגדגןקיימת שונות ניכרת במידת הזדקרותו של הדגדגן החוצה מן הגוף. מאמר שפורסם בכתב העת Journal of Obstetrics and Gynecology ביולי 1992 קובע כי רוחבה הממוצע של עטרת הדגדגן נמצא בטווח של 2.5 עד 4.5 מ"מ. אין מתאם בין גודל דגדגן האישה לבין יסודות של גיל, גובה, משקל, תקופת בלות או פוריות. יחד עם זאת, אצל נשים לאחר לידה, מידת ההזדקרות של הדגדגן החוצה נוטה להיות מעט גדולה יותר לעומת נשים שטרם הולידו.

מאסטרס וג'ונסון הם הראשונים לקבוע כי חלקו הפנימי של הדגדגן מקיף את הנרתיק לאורכו, וכי למעשה, כל אורגזמה היא במקור "דגדגנית" כלומר מתקיימת בדגדגן או נובעת מן הדגדגן ‏‏[5]. יש החולקים על קביעה זו ומבדילים בין אורגזמה וגינאלית לבין אורגזמה דגדגנית ‏‏[6].