אמא לא רגילה

אני אמא ל-4 ילדים ויחסיי עם אמי ידעו עליות ומורדות עם השנים, לרוב ירידות. אני ילדת סנדביץ' , יש לי אח קטן ממני ב- 4 שנים ואחות שגדולה ממני בשנתיים וחצי. מאז ילדותי אמי מאז ומתמיד העדיפה את אחי לרוב ואת אחותי על פניי. קיימתי איתה הרבה מאוד שיחות אך הכל לשווא. בעיניי אנחנו לא משפחה והיחסים הם אפילו פחות מקורקטיים. לאחרונה, בעקבות מריבות רבות, חלקם ביוזמתה וחלקם ביוזמתי הקרע התעצם וקיבלתי החלטה קשה מאוד והיא להפחית את מספר הביקורים אצלם ובמקום כל מוצ"ש אנו הולכים לבקר אחת לשבועיים שלושה ואת הקשר הטלפוני החד צדדי הורדתי לפעמיים בשבוע. אופי השיחות הוא מאוד קורקטי. רק לשם השוואה , אחותי מבקרת אחת לחודש ואחי במשך 13 שנה עד גירושיו בקר אותם רק בחגים עיקריים (פעמיים בשנה) אך לפני שנתיים הוא התגרש וכיום הוא מבקר אותם אחת לשבועיים. לרוב אני לא רואה את האחים במפגשים . עם אחותי אין לי קשרים טובים ועם אחי היה לי קשר טוב בילדות וכך גם מרגע שהתגרש.
בשבוע האחרון אמי ישבה שבעה על אחיה שמת בחו"ל ובקשה מאחי להודיע לי שיש תפילה ביום הלוויה. הגענו. בסוף השבעה היא בקשה מאבי להודיע לי שיש ארוחה. היא לא מתקשרת אליי.
בשל החג הקרב ובא עולות בי כמה שאלות שהייתי שמחה למצוא עליהן פתרון: לרוב אמי הייתה מבררת מה אנחנו עושים בחג ואני בטיפשותי שתמיד ריחמתי עליהם שלא יישארו לבד הסכמתי לעשות איתם או להזמין אותם אליי. אני היחידה שעושה איתם מאז ומתמיד ארוחת ערב חג (אחותי עשתה איתם פעם אחת בלבד ואחי עושה כיום כל חג לסירוגין בגלל ההסדר עם גרושתו). השנה כפי הנראה קבלה החלטה לא לשאול, יתכן ויש לה פתרון אחר. אני לא יודעת ואני מתלבטת אם לשאול מאחר ובעלי אומר שהורים הם אלו שצריכים לברר וכי לדעתו אני לא צריכה להגיד דבר. לי זה נראה חסר חשיבות אבל אני חייבת להודות שאני מעדיפה לעשות בלעדיהם (פתאום זה נשמע עצוב). ד.א.- הם גרים 5 דקות מרחק הליכה ממני. האם מדובר בהחלטה שפויה לא לשאול. ד.א.- ההחלטה הזו לא נבעה ממקום של כעס אלא של היגיון פשוט המותאם למערכת היחסים.
אשמח לקבל עצה,