פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום רב,
שמי אולגה ואני בת להורים עולים מברית המועצות לשעבר. עלינו לארץ כשהייתי בת 6. הבעיה שלי היא כי נטמעתי מאוד בחברה הישראלית ושנים רבות אני מתמודדת (ועברתי קשיים רבים לאורך כל הדרך) כדי להרגיש חלק מהחברה. אפשר להגיד ש"התרגלתי" לתרבות, למנהגים, לאנשים וחברה ואני אפילו אוהבת אותה מאוד.
הורי הם אנשים טובים מאוד, תמיד דאגו לי וכל מה שעשו מעז ומעולם היה לטובתי האישית. הם מעניקים לי עד היום מעל ומעבר ליכולת שלהם. הבעיה העיקרית היא שהם אינם דוברים עברית. קצת מבינים, קצת מדברים ובעיקר חסרי ביטחון. מרגיש לי שהם לא בטוחים שיצליחו להסתדר לבד וכל הזמן מרגישים שעובדים עליהם ודורכים עליהם.
כתוצאה מכך מאז שאני ילדה קטנה אני עוזרת להם בהכל- בכתיבת מסמכים, הזמנת תורים, בנקים, ביטוחים וכל דבר שמצריך תקשורת פרונטלית וטלפונית. עלינו לארץ לפני 20 שנה. כיום אני בת 25 לומדת לתואר ראשון בהנדסה (תואר אינטנסיבי מאוד), יש לי חבר ישראלי כבר 5 שנים ואני עובדת תוך כדי. מרגישה שהעומס עלי הולך וגדל. מרגישה שהורי צריכים אותי בכל דבר קטן- לקבוע תור לרופא (כאשר יש מענה גם בשפה הרוסית). אני רוצה לעזור להם, מאוד רוצה ואכפת לי מהם ולא אשאיר אותם לבדם, אך הדבר מעמיס עלי מאוד. ברמה שאני נמצאת כבר כל הזמן בסטרס ובלחץ. (חייבת לציין שגן יש לי הרבה חברות שחשוב לי להקדיש להן זמן. ופשוט נוצר מעגל קסמים שאיני מצליחה לצאת ממנו. אין לי זמן לעצמי. בכלל! פשוט כל היום אני מרגישה שאני רק מרצה אחרים ודואגת לבעיות של כולם. ששוב פעם אין לי בעיה לעוזר- בשמחה אבל זה כבר מעמיד אותי במצב שאני פוגעת בעצמי. זה גובל בהזנחה במראה, במה שאני רוצה לעשות ודברים שאני אוהבת לעסוק בהם- כגון כושר, ציור וסתם לשבת מול המחשב או הטלויזיה לכמה דקות.
אני יודעת שערבבתי כמה נושאים יחדיו- פשוט מרגיש לי שהכל בבלאגן.
דיברתי עם אמא שלי לפני כחודש- ואמרתי לה שאני לא עומדת בזה כבר ונורא קשה לי, ושדברים קטנים תנסה לעשות לבד ושילמדו להתמודד עם אבא שלי כי אני לא תמיד אוכל להתפנות ושכמובן אם זה דחוף הם יפנו אלי. היא יישמה את זה לשבוע ואז הכל חזר חלילה. חייבת לציין שלאבא שלי יש אלרגיה כתוצאה מהעבודה והוא לא עובד כבר כמה חודשים ואנחנו כל היום אצל רופאים ומכונים שאמורים לעזור. כמו ישנם טיפולים רבים מול מוסדות הביטוח שנגררים כבר חודשים. ואני מטפלת בכל לבד. גם כן עוזרת לסבתא שלי ודודה שלי ומסיעה אותן עם הרכב כאשר יש להן טיפולים.
בסופו של דבר שאלתי היא מה אני יכולה לעשות בנידון? אני כן רוצה לעזור ולהיות מעורבת- זאת המשפחה שלי ואכפת לי- אבל איך אוכל להציב את הגבול.
מחר יש לי עבודה מ 9-18 (ולא הגעתי יומיים עקב מחלה) ואבא רוצה שאבוא איתו לרופאה מ10 וחצי בבוקר ואפסיד חלק מהיום ובערב יש לי פגישה חשובה שקשורה לפרויקט שאני עובדת עליו משעה 18 ואצטרך גם לצאת קודם לכן מהעבודה.
מרגישה שאני הורסת לעצמי כדי לתת להם. אני יודעת שאקבל על זה בראש בעבודה

אמא שלי נפטרה כשהייתי בתיכון, יש לי אח אחד גדול שגר בחו"ל עם המשפחה שלו. כבר מהשבעה היה ניכר שכל אחד מאיתנו - אני אחי ואבא שלי, מתמודד עם זה בנפרד, עם האנשים שלו, לא התמודדנו עם זה כמשפחה. המצב רק "החמיר" ויש לנו אמנם יחסים טובים אחד עם השני אבל לא כיחידה אחת. אז יש לי אבא והקשר איתו מצוין ויש לי אח והקשר איתו טוב אבל אין לי 'משפחה', גם הקשר עם המשפחה המורחבת מעולם לא היה חזק במיוחד. אני מרגישה תלושה ולא שייכת לשום מקום ואני חושבת שזה משפיע על היחס שלי כלפי זוגיות...

אבחנו לאשתי את המחלה, יש לי שלושה ילדים בגיל הנעורים. עוד לא סיפרנו להם ואנחנו לא ממש יודעים איך, בעיקר כשאנחנו עוד לא יודעים איך להתמודד עם הבשורה. נשמח לקבל עצה טובה

טוב אז ככה,אני בזוגיות תכף שנה ואנחנו גרים יחד ,הוא האהבה הראשונה שלי .. חודש אחרי שהתחלנו לצאת הוא גילה שהיה לי קטע חד פעמי עם חבר טוב של אח שלו.. הוא התעצבן השלמנו ומאז הוא זורק לי הערות מידי פעם בנוגע לזה במהלך הזוגיות שלנו,סיפרתי לו מקרה נוסף שהיה לי הרבה לפני שהכרנו עם בחור אחר שחברים שלו מכירים מראשון גם התעצבן ובמהלך הקשר דואג להזכיר לי מידי פעם על זה,אני בחרדה במהלך הקשר שהוא יגלה מקרים נוספים שהיו לי לפניו וזה מה שיהרוס את הקשר.. באירוע הקרוב שחבר לו מתחתן הבחור השני שציינתי הולך להיות שם ואני מפחדת שהם יפנו אחד לשני באיזו שהיא צורה וזה יעשה לי בלאגן.. ובלי שום קשר כל מקום שהוא הולך אם זה אירוע יציאה או משהו מהצבא אני מפחדת שהוא יגלה על מקרה נוסף מהעבר שלי והוא יפרק את הקשר בגלל זה .. אני מרגישה שאני סובלת במהלך הקשר מחרדות ופחדים סביב העבר שלי וזה יהרוס את הזוגיות .. אנחנו חושבים על חתונה וזאת מבחינתו אהבה גדולה..מה אני יכולה לעשות???

אני כבר ממש אובד עצות, אשתי ואני בתקופה קשה ואנחנו כל הזמן רבים. הזוגיות זה דבר אחד אבל היא כל הזמן פותחת ריבים ליד הילדים, אני מנסה להתאפק ולא להגיב כשהם בסביבה, ללכת איתה לחדר אחר ולדבר שם וכדומה אבל זה לא תמיד עובד, אין מה לעשות גם אני בסוף נשבר...אני יודע שזה משפיע על הילדים ואני כמובן שרוצה למזער את ההשלכות השליליות של המצב

אני בת 30 רווקה, אמא שלי ממש לחוצת חתונה, היא כל הזמן מנדנדת לי על זה, מנסה לשדך לי בנים של חברות שלה ואפילו סתם בחורים אקראיים שנראו לה מאוד נחמדים. לי טוב איך שאני ואני ממש לא משתפת את אמא שלי בחיי האהבה שלי לאור הנסיבות. איך אני מורידה אותה מהגב שלי?

שלום,
שמי יואב ואני בן 27. בזוגיות כבר 4 שנים, בת הזוג שלי, עדי, גם היא בת גילי ולפני כחצי שנה עברנו לגור יחד. בעבר היו לי מספר מערכות יחסים ותמיד הייתה לי איזשהי הרגשה פנימית כזו שאני צריך לסיים את הקשר ולהיות רווק, שאני לא צריך את זה. מתחילת הקשר הנוכחי בערך הרגשתי שוב את ההרגשה הזו, נכנסתי לקשר בלי שתכננתי. הייתי בתקופה הכי פורחת של הרווקות שלי והיה לי טוב ככה אבל זה קרה. יש לציין שעם מספר בחורות אחרות זה לא קרה ודווקא עם עדי זה כן, לא יודע למה. בכל אופן הקשר הלך והתהדק עם הזמן ונהיה רציני ואני יותר ויותר רציתי בזה גם אבל ההרגשה הזו שוב כמו בקשרים הקודמים לא עזבה אותי. היו כמה פעמים שחשבתי ושיתפתי את בת הזוג שלי בכל שאולי עדיף להפרד, הייתי בטוח גם שנחזור אבל אולי זה מה שיפתור את ההרגשה הזו שיושבת עליי ואולי אם אני אבוא לקשר מלכתחילה ממקום של בחירה היא תעלם. בת הזוג שלי כבר מדברת על עתיד ועל חתונה, החברים הקרובים שלי כבר מתחתנים ואני מרגיש לחוץ מהעניין. עדי טוענת שאני תקוע בעבר ושזה מאוד ילדותי להפרד בשביל לחזור מבחירה. היא לא מבינה מה זו ההרגשה הזן שיש לי ואם הייתה לי תמיד ולא קשורה אליה אז למה להפרד. היא חושבת שאני מפחד להתמסד, להתחייב. ואולי יש בזה משהו. למרות שאני מאוד משפחתי ובטוח שאתחתן, אבל לא עכשיו. אני מאוד אוהב אותה, ברןר שכמו כל זוג יש גם ריבים ודברים שאנחנו פחות אוהבים אבל אני כן רואה אותה כאישתי. מצד שני אני לא רוצה להתקדם בקשר כשמשהו עדיין יושב עליי ואני לא שלם, לא רוצה להתחרט על זה יום אחד. היא מתוסכלת שאני מרגיש ככה ושאני אפילו לא יודע לומר או להסביר מה זו בדיוק ההרגשה הזו וממה זה נובע. הלוואי שהייתי בטוח בעצמי ושלם עם ההחלטות שלי. אבל לכאן או לכאן אני מרגיש לא בטוח. לא אצליח להתמודד עם פרידה למרות שאני חושב שזה הדבר שנכון לעשות בשביל העתיד של הקשר הזה. חשבנו לפנות אולי לייעוץ כלשהו ולנסות להבין מה זו בדיוק הההרגשה הזו. אודה לעזרתך,
יואב.

לאחותי ולגיסי יש קשר טוב מדי... הם לא מדברים ככה סתם ואני חלילה לא חושדת בשום דבר, אבל כשהיא אצלנו הם יושבים לבד ומדברים עלי ועל דברים שלא בסדר בי... זה מאוד מאוד פוגע בי...

אנחנו משפחה גדולה וחמה. בקשר אחד עם השני כל היום - אחים, בני דודים, דודים, סבים, כולם. אחי התחתן עם מישהי שפשוט לא מתאימה למשפחה, היא כאילו לא רוצה ולא מנסה להשתלב איתנו. מן הסתם זה מרחיק את אחי ולנו זה מאוד מפריע, וניסינו באמת שניסינו

הבת שלי חוזרת בתשובה... מבחינתי זה בגידה בכל הערכים שהיא גדלה עליהם. אני מאוד מתנגדת לדת בכלל ולאופן שבו המדינה מתנהלת לפיה. אני אוהבת את הבת שלי אבל היא כבר התחילה עם סנקציות עלינו וביקורת על אורח החיים שלנו...

גילו לאחותי את המחלה... יש לה שני ילדים, הקטן 9 הגדולה 13. איך אני כדודה יכולה לעזור להם במהלך התקופה הקשה הזו?

אני אלמנה, יש לי תאומים, בן ובת, בני 30. הבת יצאה מהבית ללימודים אקדמיים, התחתנה ועכשיו בהריון. הבן שלי לעומת זאת עדיין בבית, הוא אמנם עובד אבל אני מממנת לו הכל - רכב, טלפון וכדומה. טוב לא בבית והוא לא מראה סימנים שהוא רוצה לצאת בזמן הקרוב אם בכלל... אני לא יודעת מה לעשות איתו, בשבילו.

אני בקשר עם בחור שאינו יהודי וההורים שלי לא מקבלים את הקשר. אני אוהבת אותו לרוצה להיות איתו אבל קשה לי לשלם את המחיר המשפחתי...

הי,
אני נשואה 11 שנים. יש לנו 2 בנות מהממות (10.5 ו - 8). מאז ומתמיד אני הייתי המטפלת העיקרית וכל העומס נפל עלי. אולי טעיתי בכך שתמיד השתלטתי ולא נתתי לו מקום. הוא זז הצידה והיום אני משלמת מחיר.
מעולם לא הראה נכונות לקחת חלק בטיפול. ותמיד עשה טובה והתנהג כאילו הוא לא חייב דבר.
קשה לי מאוד עם ההתנהגות של משבר גיל ה40. (חברה גילתה לי שזה אף פעם לא נגמר).
הבנות שלי צריכות אבא ואני צריכה בן זוג. אבל ההעדפות שלו וסדרן ממש מעוותות. נכון שאני לא יכולה להחליט עבורו אך קשה לי לקבל את זה. קשה לי לחיות עם זה שיש לו תחביבים והם במקום ראשון, יש לו חברים והם בקו אחד עם חבריו. יש לו עבודה והיא במקום שני... ואנחנו המשפחה שלו, איפשהו שם למטה.
לטיפול זוגי הוא לא יבוא איתי. אני יודעת שהוא אוהב אותי. אין ספק בזה, אך זה לא מספיק לי. אני רוצה יותר. לפני 3 שנים חליתי בסרטן ובתקופה הזו הוא היה צמוד אלי. בטיפולים. אולי המשבר זה החריף את משבר גיל ה40. ונמאס לי לשער השערות ולנתח.

אני רוצה להרגיש את הזוגיות ואני לא מרגישה אותה.
אני רוצה שיעדיף אותי על פני חבר שביתו צמוד אלינו. הוא לא יודע לאזן. והאיזון הוא מה שאני עובדת עליו כרגע בכל מאודי.
הוא מצידו חש נוחות ככה. ואני לא יודעת איך להביא אותו למצב שירגיש כמוני. הורדתי את המרמור, הורדתי את הכעס. אבל זה באמת נוח לו וטוב ככה.
אך בכל זאת אם אציע לו לבוא איתי לטיול עם הכלב הוא יאמר לי לא. ואם החברים יציעו לו לשבת איתם על בירה או לצאת לטיול עם הג'יפה הוא ירוץ. זה בסדר גמור שיש חברים והכל טוב וגם אמרתי לו את זה. אבל איפה אנחנו נכנסות?
איפה הזמן איכות איתנו? עם הבנות שלו?
בכל רגע פנוי שיש לו הוא מעדיף את החברים.
אשמח לטיפ או עצה טובה.
תודה רבה

אני בן 32 נשוי שלוש וחצי שנים. אישתי מעולם לא הייתה הטעם שלי במראה אבל התחתנתי איתה בגלל טוב ליבה ובגלל שזה מה שהרגשתי באותו זמן שאני רוצה שתהיה אישתי. אך הבעיה הזו תיסכלה אותי כל הזמן ואני מוצא את עצמי חושב על בחורות אחרות מבוקר ועד ליל על בחורות שהכרתי בחיי ואיזה טוב יכל להיות לי איתן או על בחורה יפה שראיתי וזה ממית עלינו אסון כי אני עצבני, מרוחק ולא רואה את הטוב. הדבר הזה גרם לי לא להכניס את הלב לקשר ולא להעריך כלום. אני אדם דתי ולכן לא מסתכל פורנו או בוגד או מאונן ..הכל דמיונות חזקים בראש כמו חולה הימורים. מצד שני היו לי בנות זוג בחיי שאהבתי ונמשכתי אליהן אך תמיד לאחר תקופה עזבתי אותן כי רציתי משהו אחר. לכן אני כבר לא יודע מה הבעיה שלי. האם זו אישתי או אני. לפני שנה אישתי שמעה שיחה שלי עם חבר על העניין הזה ומאז חיינו גיהינום . אישתי בעצב נוראי, מוכנה שאעבוד על הבעיות שלי אך אני לא מצליח. מה עליי לעשות?