פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

עקב הרבה בעיות בתוך המשפחה הגרעינית בעלי ואני החלטנו ללכת לטיפול משפחתי, אבל הגדול מסרב לשתף פעולה והוא בעצם מקור המתחים בבית. מה עוד אפשר לעשות?

בעלי ואחיו שותפים לעסק ומחברים טובים הם ממש הפכו לאויבים. הם לא מדברים אחד עם השני, העסק מתדרדר ומחוץ לעניינים שקשורים לעבודה הם לא מוכנים להיות ביחד באותו החדר. אני וגיסתי לא יודעות מה לעשות ואיך לעזור להם לשקם את היחסים ביניהם

הבת שלי יורדת עלי כל הזמן, זה אמנם בצחוק אבל הדברים שהיא אומרת מאוד מכאיבים לי. ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא לא מפנימה או שפשוט לא אכפת לה...

אני אלמן + 3, הגדולות שלי בין 17 ל-20 והן מתנהגות בצורה איומה גם אחת כלפי השנייה וגם כלפי. מאוד קשה לי עם זה ולפעמים אני רק רוצה למלא את חובותי כאב ולא יותר מזה. כמובן שהקטנה הכי סובלת אבל אני פשוט לא יכול להתמודד עם הגדולות.

שלושת הילדים שלי עושים ביניהם תחרויות מי יותר מקופח, מילדות עד היום. הם לא מבינים עד כמה זה מכאיב לי שהם באמת חושבים ככה למרות שניסינו לתת להם כל מה שהם צריכים ולא חסכנו בשום דבר, החל ממגע וכלה באפשרויות ובהזדמנויות.

הבת שלי בת 16 והיא לגמרי מתנתקת מהמשפחה, זה לא רק שהיא מעדיפה חברים על פני משפחה אלא היא מעדיפה את המשפחות שלהם עלינו, תעדיף להיות בארוחה משפחתית אצל חברה מאשר איתנו, כשהיא כן נוכחת היא רק עושה פרצופים כל הזמן ובורחת לטלפון ברגע שהיא יכולה. יש משהו שאפשר לעשות שלא תתנתק מאיתנו לחלוטין?

ההורים שלי מאוד פתוחים לגבי הכל, סמים, מיניות וכדומה. אני כילדה אמנם גדלתי עם זה אבל זה לא תמיד היה לי נעים והרבה פעמים ממש הובכתי, בגלל זה תמיד העדפתי להיות בחוץ עם חברים ולא להביא בחורים הביתה. אני עכשיו בקשר רציני ואני רוצה שהוא יכיר את ההורים שלי אבל אני באמת לא יודעת לצפות איך הם יתנהגו ולא משנה כמה אני מספרת לו עליהם ועל המעללים שלהם אני ממש מפחדת שהוא יובך.. עם ההורים שלי אין מה לדבר, כבר ניסתי אינספור פעמים בעבר וזה דווקא משעשע אותם אז הם יותר עושים פאדיחות... איך אני הולכת לעבור את המפגש הזה?

לפני כחצי שנה עשינו רילוקיישן לחו"ל. הילדה בת 12 בארץ היתה תלמידה מצטיינת, וכאן גם יש לה ציונים טובים (A +B) למעט מתמטיקה שהיא מתקשה אך משתדלת.. היא טוענת שהיא לא אוהבת את בית הספר ולא נהנית מכיוון שלחוויתה כאן כל מה שחשוב זה הלימודים ויש כאן הרבה לחץ (מבית הספר וגם בבית מהאבא) כהכנה לקולג' ואת השיעורים והמשימות עושה בלית ברירה ולא בכיף כי צריך להתקדם...
כמו גם העניין החברתי קשה לה, בארץ היא הייתה מאוד פופולרית וחברותית והיו לה חיי חברה פעילים מאוד וכאן הכל שונה. יום הלימודים ארוך עד ארבע, אין הפסקות אלא לעבור מכיתה לכיתה, והאינטרקציה עם החברים היא בסיסית ביותר. אני יודעת שזה מפריע לה מאוד ומתגעגעת לחיים בארץ ובעיקר לחברים. (היא ילדה יחידה) אני רואה ושומעת ממנה על חבריה החדשים אבל היא אומרת שזה לא זה ואין לה חיבור של ממש איתם, שהם משעממים ולא עושים כלום אחרי בית ספר... אני מנסה לעודד אותה להזמין חברה הביתה כדי להתחיל להעמיק את הקשרים החדשים שלה, מציעה לקחת אותם לסרט, לקניון וכו' אך היא תמיד אומרת לא. כשאני אוספת אותה מבי"ס, אני רואה אותה מתעכבת עם החברים עוד כמה דקות מדברת וצוחקת איתם והיא לא ממהרת להיכנס לאוטו ואני מחכה בסבלנות כי יודעת שטוב לה באותו רגע... אנחנו מנסים לעזור לה למצוא תחביב להרשם לחוג אך היא לא מעוניינת לנסות(הייתה פעמיים בחוג ריקוד והחליטה שהיא לא רוצה עוד) ובעיקר לא מעוניינת להתאמץ. כשהיא מגיעה הביתה בארבע אחה"צ אם אנחנו לא יוצאים יחד להסתובב היא כל הזמן בפלאפון ובמחשב ורוקדת בתוך הבית. אני רואה את התסכול שלה ולעיתים כשאנחנו חוזרים מבחוץ היא אומרת שהיא לא אוהבת לחזור הביתה כי משעמם לה. מהשיעמום היא לעיתים נהיית אטומה, חסרת רגישות ולא איכפתית לגבי המאמץ שלנו לעזור לה.
אנינו מנסים לעודד אותה ומדגישים בפניה שהיא צריכה להיות גאה בעצמה, שהיא מצליחה בלימודים בארץ אחרת ובשפה אחרת בזמן כ"כ קצר ובבית ספר הכי טוב באיזור אך כל זה לא ממש מעניין אותה לפי דבריה ולפי ההתנגדות הנחרצת לנסות להיות יותר חיובית לגבי החוויה ולתת לזמן לעשות את שלו..
כבר שקלתי לחזור לארץ כי לא טוב לה אבל יודעת שבזמן כה קצר עוד יש דרך לעשות ולהרים ידיים זה לא פתרון. איך אנו יכולים לעזור לה להסתגל ובעיקר איזו גישה כדאי לנקוט כדי שתבין שכאן החיים החדשים כדי שתתחיל לבנות את עצמה מכל הבחינות

אמא שלי נהדרת, באמת, אבל היא מאוד חרדתית וביקורתית והיא מוציאה את זה עלי והיא מאוד פוגעת בי. היא לא מבינה עד כמה היא פוגעת בי... הציעו לי ללכת איתה לטיפול זוגי, זה מתאים בכלל לעשות דבר כזה? זה לא מוזר?

אני אוטוטו בת 70, אחותי קטנה ממני ב-4 שנים. לאחותי יש המון מטענים עלי מילדות שלא בהכרח קשורים אלי אלא יותר להורים שלנו. כל פעם שאנחנו נפגשות היא לא נחמדה אלי ותמיד חמוצה. לפעמים אני אומרת לעצמי שבשביל מה אני בכלל טורחת, אבל מצד שני אנחנו רק שתי אחיות, שתינו אלמנות. אני תוהה אם יש איך לשקם יחסים בגיל כזה

אני אלמנה, בן הזוג שלי גרוש. אנחנו ביחד כבר כמה שנים ואנחנו רוצים לעבור לגור יחד, מה שאומר שהילדים של שנינו יגורו איתנו לפחות חלק מהזמן. משני הצדדים הילדים לא אוהבים את זה, יש לנו טווח רחב, הקטנה ביותר בת 7 והגדול בן 17- 5 בסך הכל. איך אפשר להרכיב משפחה חדשה עם כמה שפחות קשיים?

אמא שלי היא מהדור הישן ולצערי אצלה זה כלול גם בגזענות ובהומופוביה. הבן שלי יצא מהארון לפני כמה שנים, זה לא היה קל לו ולמשפחה אבל עברנו את זה. הוא מאוד קרוב לאמא שלי והוא רצה לספר לה, למרות ששנינו ידענו איך היא תגיב, ואכן היא בהתחלה פשוט התעלמה ממה שהוא אמר לה, לא התייחסה לבן הזוג שלו כשהוא הגיע לארוחות משפחתיות ודברים בסגנון, עכשיו היא מסכימה לקבל את העבודה אבל יחד עם זה היא התחילה להתנכר לבן שלי ולרדת עליו. הוא מפסיק להגיע למקומות שבהם היא נמצאת. הוא לוקח את זה קשה וגם אני ואני לא יודעת מה לעשות

לפעמים אני מרגישה כאילו זה אני והילדים, ויש בן אדם נוסף בבית. נכון הוא "המפרנס הראשי" אבל כשהוא עם הילדים הוא קורא לזה "בייביסיטר"

אחייניתי בת 5.5 הוריה גרושים שנתיים. לאחרונה אמרה שבגן קוראים לה בשם המשפחה של אימה מלפני הנישואין וזה מעצבן אותה. לידיעתינו שם משפחתה הוא השם מלפני הגרושין כלומר שם משפחתו של אחי. יתכן ואימה חזרה לשם משפחתה הקודם ושינתה גם לבת.איך מתנהגים במקרה כזה? האם מותר לאימה לעשות זאת ?

אחותי ובעלה מאוד לא מתאימים אחד לשני, מאוד אוהבים או לפחות אהבו, אבל לכל אחד יש אופי מאוד אחר וסגנון חיים אחר. שניהם הקריבו הרבה אחד בשביל השני אבל עכשיו המצב ביניהם הולך ומחיר. אני רואה את זה מהצד וממש כואב לי, כל אחד מהם מצפה מהשני להשתנות בלי לשנות את עצמו, אני חושבת שזה היה עוד מהתחלה וכשהם התחתנו כל אחד מהם האמין שהשני ישתנה ואז הכל יהיה מושלם. זה פוגע הרבה בילדים שלהם ואני כדודה וכאחות לא בטוחה מה אני יכולה לעשות...