לא מפרגנים לי במשפחה

שלום
יש דברים שקורים לנו במשפחה ואנחנו מתרגלים אליהם וזה נראה טבעי.
תמיד אמרתי שמשפחה יכולה להיות קופסה שחורה שאם אין נקודת מבט
מבחוץ יכולים להישאר בחושך. הענין שלי הוא שלפעמים אני מתעורר וקולט
שלא מפרגנים לי במשפחה. אני במשפחה שלי דמות טיפולית כזה שאוהב
לעזור, לתת עיצה, לעשות טובות כמו למשל לבלות בילוי איכות עם האחיינים
שלי שאני מאד אוהב, לטפל בהורים המבוגרים וכו'.
אלא שאני בעצמי בתקופת משבר. אני כבר תקופה
ממושכת מנסה להפוך עצמאי בתחום היעוץ וחווה קושי כלכלי והאחים שלי
והגיסות שלי מעולם לא עזרו לי על ידי הפנייה של לקוח פוטנציאלי למרות
שהם יודעים שאני מוכשר. אני מאמין שזה ניכר באופן שבו אני מתמסר לילדים
שלהם ועד כמה שהילדים מחזירים לי אהבה. יש לי גיסה שעוסקת בתחום
משיק למה שאני עוסק בו. שאנחנו נפגשים ואני מתבטא בעניינים מקצועיים
היא מתלהבת ומבטיחה לי שתאפשר לי להשתלב בפעילות כזאת או אחרת ואחרי ההבטחה אני לא שומע ממנה כלום. בדיעבד נראה לי שהיא משתמשת בידע שאני
מעביר לה למנף את עצמה. גם האחים האחרים שלי לא חושבים בכלל להפנות אליי אנשים. אני בטוח שיש משפחות שמאד מפרגנים ותומכים במיוחד כשבן משפחה שרוי במצב כלכלי קשה. יש לי שני אחים שאני בפירוש עודדתי אותם לעשות שינויים שנשאו עבורם פירות והם כיום מכחישים שהיתה לי תרומה. כנראה שכיוון שאני האח
הגדול הם לוקחים את זה כמובן מאליו ואילו אני .... מעולם לא היה לי מי
שיעודד אותי בתקופות של שינוי הייתי צריך להתמודד כמעט לבד.
אני חושב שבתפיסה של המשפחה שלי מכיוון שאני ויתרתי על עבודה
כשכיר ואני מתעקש להיות עצמאי ... בגלל הקושי שלי הם תופסים אותי
כלוזר. אני מעולם לא חשבתי על האחים שלי כלוזרים אלא התמקדתי
ביכולת שלהם להצליח. אני בטח לא מושלם ולוקח לי הרבה זמן לעשות שינויים
אבל יש לי תחושה שיש משהו מעבר...אולי קנאה או משהו שאני מתקשה לקלוט
אבל כשאני מתבונן בזה זה נראה לי מעוות. זה נורא מבאס ולפעמים בא לי פשוט להתנתק מהם לחלוטין כדי להפסיק את חוסר האיזון הזה בין מה שאני נותן לבין מה
שאני מקבל. איך מתנתקים מאחים כשאני כל כך מחובר לילדים שלהם... ?
אשמח לשמוע על דרך להתמודדות.
תודה