קונפליקטים במשפחה

שלום רב לכולם,
אתן קצת רקע על עצמי,נשואה כבר מזה 16 שנה + 4 ילדים שמתוכם שניים בגיל ההתבגרות.
אני בת 40 עובדת במשרה מלאה ובעלי עובד מסביב לשעון ז"א שכל פעם כשקוראים לו הוא צריך לצאת ויש לו גם זמנים שהוא יכול לשבת בבית די הרבה.
העניין הוא שכל עול משק הבית אם זה הניקיון והקניות והבישולים והטיפול בילדים נופל עליי ואני מרגישה שזה כבד עליי מאוד!
אני מגיעה הבייתה בשעה חמש וחצי בערב ומיד מתחילה לנקות,לטפל בילדים.
כשבעלי בא הבייתה לגיחות שלו אז או שהוא יושב במחשב או שהוא הולך לישון ולטענתו כשאני שואלת אותו מדוע לא עוזר לי? הוא אומר שהוא עובד קשה,גם אני!!! ובזמן שהוא כן בבית הוא מעדיף לנצל למשחקים או לשינה.
בשבתות כשכבר כולם בבית,בעלי מעדיף לישון והוא מסוגל לישון כל השבת!!! כשאני בעצם נשארת עם הילדים לבד וכמובן שזאת חבותי בתור ההורה היחיד המתפקד לספק להם הכל רק שאני מרגישה שאין לי כבר אוויר!
נוסף לכל,הוא טיפוס עם מצבי רוח משתנים וחמום ראש ומכיוון שיש לו מצב סבוך בעבודה כרגע אז הוא צועק הרבה ומתעצבן,(עדיף כבר שישן)
אני לא מבינה,האם התחתנתי כדי לגדל 4 ילדים לבד????
כי כרגע זה מה שאני עושה! בעלי אומר שהוא טרוד וחרד לפרנסה שלו ולמשפחתנו ואני אמרתי לו שבמצב הסוער שהוא נמצא בו לא יעזור לו ולאף אחד.
העניין הוא שלפני מס' חודשים הודעתי לו שאני רוצה להתגרש והוא הפנים ועשה חושבים והבטיח לי שהכל ישתנה והוא מבין במה טעה וכו' וכו' אבל לאחר זמן מה הכל חזר שוב לעצמו.
ומה שהכי מתסכל אותי זה לאחר כל העבודה הקשה שלי וחוסר הפירגון והעזרה שלו הוא עוד מבקש מימני "חום ואהבה" בלילה וזה פשוט מרתיח אותי! אני מרגישה כמו עבד,עבד שגם מספק שירותים מהסוג הזה,אני לא מוכנה לכן מלא פעמים אני הולכת לישון בסלון באמצע הלילה.
הילדים דיברו איתי ואמרו לי שגם הם לא מוכנים לספוג את היחס שלו יותר.
אז מה לעשות? אולי הצעד הכי נכון מלכתחילה היה באמת להיפרד וזהו,ובבקשה אל תאמרו לי ללכת לייעוץ כי כבר מיצינו את זה.

מצטערת על האורך,פשוט,הכל נשפך החוצה.