אחיינים

שלום רב,

אני נשואה ללא ילדים ויש לי אחיינים סה"כ 7 בגילאים שונים.

תמיד הקפדתי להיות בקשר טוב עם האחיינים שלי וכמובן גם עם האחים.

ממש אהבתי את האחיינים שלי מאז שנולדו ועקבתי אחרי התפתחותם, מאוד היה איכפת לי מהם. הרגשתי אז כשהיו ילדים שגם הם אוהבים אותי, וחלקם אף ממש הביעו את רצונם לראות אותי ושאבוא לבקרם.

כיום חלק מהאחיינים עברו את גיל 20 וחלקם בגיל העשרה והם כמובן מרוכזים בחיים שלהם. יש עוד כמה מתחת לגיל 13 ואיתם אין לי בעיה.

כאשר הגדולים היו ילדים קטנים הקדשתי להם זמן ובקרתי אצלם (אני מתגוררת באזור שונה), פינקתי במתנות (גם כיום לפעמים עדיין), הייתי נחמדה, התעניינתי בחייהם ובמעשיהם, מידי פעם ביליתי איתם ולקחתי אותם למקומות של ילדים כגון סרטים,ברכה וכו'.לא הייתי דביקה אך בהחלט היחס והקשר שלי איתם כדודה היו בכלל לא רעים. ועם אהבה.

כיום - אני ממש עובדת עצות איך להתנהג אליהם.??????

כאשר נפגשים בארועים משפחתיים, נגשים אלי או שאני ניגשת אליהם מברכים בנימוס קורקטי, נשיקונת וזהו. קשר טלפון אין בכלל, התעניינות מינימלית אין., חג שמח ומזל טוב לימי הולדת- אין.

חל שינוי קיצוני בקשר.

ניראה לי שאם אני רוצה לשמור על קשר כלשהו, אני צריכה ליזום.

אני ממש לא אוהבת חד צדדיות שרק אני אמורה ליזום....

יש פער מאוד גדול בין הקשר בינינו כאשר היו לפני גיל 13 ואחרי.

השאלה העיקרית איך אני אמורה להתנהג איתם כיום?

האם להיות אדישה וקורקטית ובכלל לא להתקשר אליהם טלפונית?

הללו שעברו את ה- 20 והבני עשרה ,, אף פעם לא מתקשרים לשאול לשלומי, או להגיד לי מזל טוב ליומולדת.

נכון שהרבה תלוי גם באיך האחים שלי חינכו אותם .....

האחים כן מתקשרים למשל בימי הולדת אבל האחיינים לא.

בקיצור- לא יודעת איך להתנהג אליהם??? ואיך עניין זה אצל משפחות אחרות?
אני מתחילה לחשוב שכדאי לי להיות אדישה ולא להתעניין בהם כמו שהיו קטנים...
לדעתי גם הם אמורים ליצור איתי קשר מינימלי וליזום מינימאלית ולא רק אני.....

תודה.