קיפוח בין ילדים

שלום.
אני בן 35 ויש לי אחות גדולה כבת 40.
מאז שאני זוכר את עצמי היא היתה בת הטיפוחים של ההורים שלי, תמיד השקיעו בה וויתרו לה, קנו לה, פינקו אותה במה שרצתה אך היא אף פעם לא היתה מרוצה, תמיד היה לה קשה בחיים והיא היתה לא מאושרת. מעולם לא עבדה בעבודה רצינית, תמיד ציפתה שיפרנסו אותה ההורים וזה מה שהיה.
היום היא כבר אמא לשניים,התחתנה עם אדם שעובד בעבודה מצחיקה ומרוויח שכר מינימום.
מהרגע שנולדו הילדים שלה, ההורים שלי ויתרו על הנסיונות לדחוף אותה קדימה ועושים בשבילה פשוט הכל. מחזיקים אותה מ-א' ועד ת', אותה ואת המשפחה שלה.
ובקשר אלי - אני אף פעם לא ביקשתי כלום מההורים. הם עזרו ועוזרים פה ושם, אבל לא ברמות האלה. כיום אני במצב כלכלי לא טוב. גם אני נשוי ואב לשניים. אשתי לא עובדת כי היא לא מצליחה למצוא עבודה מאז שילדה לפני שנה ואני משתכר פחות מהממוצע במשק. אנחנו עושים מאמצים עילאיים כדי להתחיל להפרנס בכבוד.
עזרו לנו בסכום מסויים כדי לקנות דירה לא יקרה במיוחד. מצד שני לאחותי נותנים לגור בדירה משפחתית ששווה הרבה יותר מהדירה שלי. הבנתי מאמא שלי שהיא מתכוונת למכור לה את הדירה בסכום מצחיק. בנוסף לזה,נראה שהיא חיה טוב ברמות של כמעט עשירון עליון. יש לה רכב, טיולים עם הילדים, בתי מלון, אני חושד שגם היתה בחו"ל לא מזמן, דירה בבניין חדש עם גינה ענקית, מוציאה כספים כאוות נפשה. קונה מותגים וכו'.
ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי והיא תקפה אותי. אמרה שזה המצב, כי ככה היא הרגילה את אחותי כל החיים ושאני צריך להבין שככה זה גם יימשך.
כשהתעקשתי, היא כמעט התעלפה במהלך ויכוח.
כשניסיתי למנוע ממנה את המפגשים איתנו ועם הילדים - היא פשוט ויתרה עלינו (למרות שאני יודע שזה היה לה קשה מאוד).
היא כל הזמן מנסה לשקר ולהגיד שהיא לא עוזרת לה בכלל. אבל זה ברור שכן.
מאז הויכוח ההורים עוזרים לי מדי חודש ברמה של כמה אלפי שקלים בודדים, אך אם אני משווה את זה לרמת החיים של אחותי - נראה שמשקיעים בה לפחות 15,000 שקל. או אפילו יותר. אפשר לומר שפשוט מחזיקים אותה. וברמה גבוהה.

האם אני צודק בכעסים ובהרגשת הקיפוח שאני עובר?
האם טיפול משפחתי יכול לעזור לנו? ואם כן, מה יהיה הכיוון? לשנות את ההרגשה שלי ולגרום לי לקבל את מה שנעשה מתחת לאפי או לשנות את מה שנעשה מתחת לאפי?

תודה,
עמית