דיכאון

שלום רב ,
זה יהיה קצת ארוך :)אודה לסבלנות .
אני בת 28 ,נשואה לגבר בן 38 כ 5 שנים +שני נסיכים מקסימים ,הפעוט בן 3 עוד מעט והתינוק בן חודש וחצי .
אני ובעלי רבים המון בשנה האחרונה ,בכלל כל המערכת היחסים הייתה מבוססת על ריבים ,חשוב לי לציין שבעלי מעדה אחרת וההורים (והוא גם)נורא פרמיטיבים ,הם חיים לפי חוקים של פעם , משהו שאני לא מכירה ,אך בגלל שבחרתי להתחתן איתו נכנסתי לעולמו וניסיתי כמה שיותר לחיות בארך החיים שלו ,ועשיתי המון מאמצים לקבל את ההורים שלו ,וכל מי שמסביבו .הבעיה שזה נמאס מאוד ,ואני לא רואה התקדמות ,אני לא זוכה ליחס דומה ,כמו כן יש לו שני ילדים גדולים מנישואים ראשונים ,שגם אותם חשוב לי לקבל ולארח ולצאת ולבלות איתם ,אני ביחסים מאוד טובים איתם .
הבעיה העיקרית שבעלי נורא מושפע מההורים שלו ,ורגיל להוציא את כל הכביסה המלוכלת שלנו מהבית ,הוא מספר הכל ברמה היום יומית ,כמו כן גם לחבריו ואנחנו תמיד רבים על זה .
בקצרה אמא שלו חשוב לה שהבן שלה לא יהיה רעב ,לא משנה מה תמיד האוכל צריך להיות על השולחן ,אבא שלו חזר בתשובה וכל הזמן לוחץ עלינו גם לחזור בתשובה ,לשמור שבת וכדומה ...לא לדבר על שבתות הקשים שאני עוברת שם ,כל מילה או מעשה יכולה לפגוע בו ,ואנחנו יכולים לנסוע הביתה רק בצאת שבת ף,הדיבורים סביב השולחן זה מוטיב חוזר כל הזמן.
אני לא יהודיה ,אני ובעלי היינו בתהליך גיור רך הפסקנט ,והוא מאשים אותי בזה ,כל פעם שאנחנו רבים אז הוא אומר לי שבגלל שאין לנו קידוש כשר כל זהכ קורה ,ואחרי הלידה אומר לי רק עם תלכי למקווה תרגעי ותתקנקי והחיים שלך ישתנו ,ואמא שלו כל הזמן אומרת לי שהילדים שלי לא רגועים כי לא עברתי יהדות (התינוק לא רגוע כי הוא סובל מגזים חח )
אני רושמת את זה כדאי שתבינו כמה פרמיטטיביות יש ועם מה אני צריכה להתמודד ,שאני די מתעניינת במה שקורה בחיים של היום ,וחושבת שדי מעניין לפתח איתי שיחה ויש נושאים לדבר אליהם ,לעומת זאת עם בעלי לא מעניין אותו רק ללכת לעבוד לפרנס ולאכול ,וזה נהיה בלתי נסבל .
אין הבנה רוחנית בינינו , עם הזמן הוא הרחיק אותי גם מכל החברים שפעם היו משותפים ,הוא לא מעוניין לצאת עם חברים שלי ,לזה למרות שאני מכבדת את החברים שלו וגם כשלא מעניין אני יושבת איתם .
עכשיו שילדתי פעם שניה אני יותר מבינה כמה אנחנו לא מתאימים וכמה הוא מושפע .
אינני יודעת מה לעשות ,עדיין זה שני ילדים קטנים שלא יהיה קל במקרה שנתגרש ואני רק חושבת עליהם ,אבל גם להמשיך ככה אינני יכולה ,מרגישה שנסגרתי לגמרי ,נהייתי אדם אחר ,עם חוסר שמחת חיים .
העניין הוא שגם מפריע לו שכל החברים שלו מבוססים ,ויש להם בתים ואנחנו גרים בשכירות ,והוא כל יום רק מתעצבן על זה ,למרות שאני מסבירה לו שאנחנו זוג טרי ,שהחלטנו להביא לעולם בזמן קצר שני ילדים מקסימים וברור שלא יהיה קל לקנות דירה במרכז עם מחירים מטורפים ,ושהחברים שלו לא התגרשו וכבר המון שנים עם נשים שלהם ולכן גם חסכו וקנו .
אודה לכן