מבקשת עזרה דחופה עם בתי בת ה 25

אני גרושה בת 52 עם שני ילדים בת 25 ובן 24.היו לי נישואים קשים עם אלימות נפשית רגשית ופיזית.ילדיי עברו לפנימיה לא רציתי שיחשפו למציאות הקשה בבית.כדי שלא ירגישו חלילה שנטשתי אותם בקרתי אותם כל כמה ימים ולא החסרתי להם מאומה.
לאחר הגרושים עזבתי את האזור לבדי.ילדיי לא רצו להצטרף ובחרו להשאר בדירה.לאחר כשנה בתי הצטרפה אלי ועד היום אנו גרות יחד.
בתי ללא חברה מתבודדת וחוץ מעבודה ולימודים לא יוצאת.לאחרונה הרגשתי שמשהו עובר עליה ודיברתי איתה.אמרה שקשה לה כי אין לה חברה.
שאלתי אותה אם תרצה קאוצר שייעץ לה בצורה מקצועית.
קישרתי אותה לקאוצרית באיזור וכל שבוע הן נפגשות כבר 3 שבועות.מהפגישה השניה בתי החלה להפנות אלי האשמות כי לא הייתי רגישה מילדותה וכי "אין לך רגש ואת קרה..".
נכון אני מודה כי כל החוויות הקשות בחיי הביאו אותי להדחקות ואיני מתעכבת על קשיים אלא מתמודדת איתם בדרכי.
כך תמיד אמרתי לה ושידרתי כי החיים ממשיכים למרות שקשה וצריך להתמודד כל אחד בדרכו וזו היתה טעות שלי.
כיום אני במצב של אשמה מולה וכך אני מתנהלת כל שעות היממה כאילו מנסה "לפצות"אותה .עד כדי כך שגם אם אני יוצאת עם בן זוגי אני לוקחת אותה איתי.
אני מבשלת לה למרות שהיא בבית יותר ממני ויש לה זמן רב ואם אני לא מבשלת כי אין לי זמן או כוח היא מסתכלת עלי במבט עצוב כזה.
אני הופכת את העולם כדי שיהיה לה רק טוב ושתפסיק לגרום לי להרגיש אשמה בתחושותיה כלפיי.
אני מרגישה שהיא מנצלת את המצב לטובתה וזה לא הוגן כלפיי.
היא לבד אומרת לי שהיא יודעת כמה סבלתי בשבילם כל החיים.
בקיצור אני מרגישה שהיא חזרה להיות תינוקת ודי נוח לה עם כל הפינוק הזה
היא סוחטת אותי רגשית.
תמיד אני מוצאת את עצמי מתנצלת מולה...
מה אני לא עושה נכון????????
היא מתישה אותי.