קושי עז עם הילד הקטן של הבן זוג שלי וגרושתו

שלום,
אני והבן זוג שלי מתמודדים לאחרונה עם תופעות קשות מנשוא שנובעות מהתנגדויות של הילד הקטן שלו (6 וחצי) בקבלה שלי למשפחה.
אני ובן זוגי חיים ביחד כבר חצי שנה הילדים (11,6) מגיעים פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה.
בתחילת הקשר כמו כל ילד, חלו קשיים עם הילדים בקבלה שלי, אך עם הזמן הגדולה התאהבה בי (ואני בה) הקטן גם התחיל להראות סימני קבלה שמאוד הנעימו את החוויה המשפחתית שהחלה להתעופף לנו בבית.
לפני כחודש בן זוגי הציע לי להתחתן (כמובן ששאל את הילדים איך ירגישו אם זה יקרה) , חשוב לציין שהחלו דיבורים על אח או ״אחים״ קטנים ששניהם ישמחו מאוד לקבל.
הגרושה עושה לנו את המוות בלי סוף, בחודשים הראשונים אימללה לנו את החיים בנסיון סחיטה כספי (כשהיא מקבלת מזונות מלאים למרות המשמורת המשותפת) איומים שתפנה לרווחה, שאני מכה את הילד הקטן שלה ועוד ועוד...
בתקופה האחרונה הילד הקטן מתקשה מאוד בקבלה של המצב הנתון, לא מאשר לבן זוגי להיות לצידי לרגע בלי למשוך את כל תשומת ליבו.
המצב החל להידרדר, בסוף שבוע האחרון קרתה טלטלה שהילדה הגדולה סיפרה לי שאמא שלה מכניסה לקטן דברים לראש ״ושזה לא הוא״. סיפרתי על כך לבן זוגי והוא בתקווה ניסה לדובב את הילד. הילד אמר לבן זוגי שהוא מפחד לספר לו שלא יכעס עליו, לאחר כמה דקות, סיפר שאמא אמרה לו שאני מרביצה לו, שאני ואבא נתחתן ונעזוב אותם ונעבור לאמריקה.
בן זוגי שאל אמר לו אבל אתה יודע שאליה לא הרביצה לך, הוא ענה שכן כי אמא אמרה,

אז מה עושים מכאן?? נשבר לי הלב מהמצב הנוראי הזה.
בן זוגי קרוע ביני לבין הילד הקטן, הוא מנסה כמה שיותר לתת לו את כל הביטחון שבעולם ששום דבר מהדברים שאמא אמרה לא יקרו לעולם.
אך איך אפשר לעמוד מול ההסתה של האמא ???