מה עושים. אני משתגעת הרבה פעמים.

לד"ר היילפרין וגברת מנדיוק שלום ותודה מראש.
נהייתי סבתא לפני כשנה וחצי. אין אושר גדול מזה.
אבל יחד עם האושר, פעמים רבות אחרי שההורים והילד באים לבקר, אני מתוסכלת ויוצאת מדעתי. קודם כל אציין, שמדובר בזוג מאוד ערכי ואכפתי. זוג שעובד ועושה הכל למען הילד, אבל בקטע של התפתחות רגשית, שניהם לא שיא המפותחים. הם שניהם גם מאוד טובי לב ממש ברמות גבוהות. הם שניהם גם מתנדבים בארגונים שונים ואוהבים לעזור לכולם. ועכשיו אגיע לנקודות הכואבות. אני מרגישה שגם האבא- חתני וגם האישה בתי, והייתי אומרת יותר הבעל, מרגישים שהם צריכים לבדר ולהעסיק את הילד כל הזמן. למשל, יכול להיות שהילד משועמם, וקצת בוכה, ואז הוא מיד בא ומנסה לבדר אותו. וזה כל הזמן ככה. הרבה פעמים הוא גם ממש ירים אותו גבוה וגם ידגדג קצת כדי שהוא יצחק. אני בלבי פנימה ממש נגד זה, אני חושבת שילד צריך לצחוק כאשר הוא רוצה לצחוק. כמובן, שצריך לשמח את הילד, ולא צריך כל הזמן לבדר אותו. ונראה לי שבסופו של דבר זה גם מקשה עליהם, כי זה יכול להיות שעות שהוא קצת בוכה פה ושם וכל הזמן הם מרגישים שצריכים לגשת אליו ולבדר אותו. וזה מוציא אותי מדעתי. אני בעד לעזוב את הילד , לתת לו לשחק עם משחקים וגם אם הוא רגע בוכה, אני בעד גם לדבר איתו ולהסביר לו דברים אפילו שהוא תינוק. אני רוצה גם לומר שכולם מאוד אוהבים אותו, כולנו נותנים לו נשיקות וחיבוקים באהבה ובחום.
כאשר אני מנסה לפעמים להעיר להם בעדינות, הם לוקחים כל דבר קשה. אני ממש נכנסת לדכאון מזה. אגב, הילד תמיד נראה שמח ואהוב, אבל כאשר אני נמצאת איתם שעות רבות, נגיד שהם באים אלי ליום, יומים, אני משתגעת. האם יש לכם איזו שהן עצות? אני רוצה לציין גם ששניהם אינטלגנטים, רק הם לא תמיד מספיק מבינים ברגש. ושוב הם עושים הכל למען הילד, הם רצים לקנות לו כל מה שצריך וגם נותנים לו הרבה אהבה.