בן שנתיים וחצי מרביץ לאח הגדול

בוקר טוב דנה.
נראה כי ילדייך נכנסו לטריטוריה האישית שלהם. האחד לא מרביץ, ממושמע, עדין וטוב והשני שובב, מעז, מרביץ .
1. כמה אתם מעירים לקטן?
2.כמה אתם מסבירים, אומרים, "טוחנים".שאסור להרביץ ,לחטוף וכו..?
3.האם יש משפטי השוואה בין האחים? כמו : אתה רואה...?
שאלות אלה יחדדו את המקום שכל אחד מהילדים תפס בבית.והייתי נמנעת מלשאול, לדבר אותם.
אם התשובות חיוביות לשאלות הנ"ל. להפסיק.
מה עושים?
כשאת רואה שבנך הולך להרביץ, את תופסת אותו, מחבקת, כן כן מחבקת. עד שמוודה שהוא לא הולך להרביץ.
משפט אחד את אומרת, בקול החלטי, ולא כועס. אנחנו לא מרביצים..דבר נוסף הייתי מציעה, למצוא זמן אישי עם כל אחד מהילדים , אין לי ספק שהקטן קורא לתשומת לב. ואחד הדברים שיכולים לעזור זה זמן אישי איתו. קבוע, יציב.
לגבי הגדול: אני לא חושבת לפי מה שאת מתארת שהוא יכול להחזיר, לא באופיו ולא לפי מסגרת הגן שהוא נמצא בה. והשאלה באמת: האם אתם רוצים שזו תיהיה התקשורת בינהיים?
כאשר הקטן חוטף. הייתי שואלת את הגדול אם זה בסדר שהוא יתן את הצעצוע, או שכרגע הוא כן רוצה את אותו משחק. והייתי עוזרת ומחזירה את המשחק לגדול.
ואומרת:" אם תירצו לשחק יחד. תגידו אחד לשני.,ועוד משפט לגדול: "כשתסיים לשחק תתן לקטן את המשחק.". לא הייתי מסבירה שוב ושוב למה ולא וכו..אומרת." עכשיו הגדול משחק במשחק הזה." כשיסיים הוא יתן לך המשחק. בטון נחוש ,אך לא כעוס,ועצבני.
שימי לב, המשפט קצר וברור. לא צריך להרחיב עוד.
ומכאן אני עוברת לשלב הבא. ליזום משחקים, פעילויות משותפים ביניים.
אשמח להתעדכן,
בברכה
סימונה