נער מסתגר בחדר כל היום

בוקר טוב אביגיל, מה שלומך?

בגיל ההתבגרות התנהגות ילדינו משתנה, הם יותר מכונסים בעצמם או לחילופיו מוצאים עצמם יותר עם חברים שמקבלים עתה, כביכול, את המקום המועדף על פני ההורים. הם עוברים מהפכים כבדים, הן מבחינה גופנית, הן רגשית והן נפשית.

הייתי רוצה להסב את תשומת לבך, ולשאול כמה שאלות:
האם ישנם עוד שינויים בהתנהלות שלו?
האם הוא נראה לך מדוכא?
האם הרגלי האכילה שלו השתנו?
האם הוא משדר יותר עצבנות מבעבר?
האם הוא נמנע ממבט עיניים?
האם הוא הפסיק להתראות עם חברים?

מה לעשות?
דבר ראשון לא ללחוץ עליו לספר, לדבר, לשתף. הלחץ לא יביא את השיתוף וההתקרבות שאנו כהורים רוצים.

אחד הדברים שאני מציעה, שתמיד עבד, בין אם זה נערה או נער, זה ליצור תקשורת דרך מחברת מיוחדת, דרכה התחילו ההורים לדבר אל הילד.

מהי המחברת הזאת? זו מחברת או קלסר או כל דבר שתראי לנכון, שבו כותבים משפטים קצרים, כמו, איחולי בוקר או יום טוב; שיתוף קטן וקצר של משהו מהיום שהיה; איך אני מרגישה, וכד'. משפט חשוב: "אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך". כשאני יוצרת את סוג התקשורת הזה, אני בעצם נותנת לילד את המרחב שלו, לצד הידיעה שאני שם בשבילו, שאני פנויה אליו ואני רואה אותו.

השיטה היא לכתוב כל יום, לפחות את המשפט "אני כאן בשבילך, אני אוהבת אותך". לא להרפות, גם אם בתחילה אין תגובה.

יכול להיות שהילד יגיב במחברת, ויכול להיות שבדרך אחרת. היי ערנית וקשובה לכל שינוי, ולו הקטן ביותר.

אשמח להתעדכן,
בברכה,
סימונה