התמודדות עם ההורים עולים חדשים

שלום רב,
שמי אולגה ואני בת להורים עולים מברית המועצות לשעבר. עלינו לארץ כשהייתי בת 6. הבעיה שלי היא כי נטמעתי מאוד בחברה הישראלית ושנים רבות אני מתמודדת (ועברתי קשיים רבים לאורך כל הדרך) כדי להרגיש חלק מהחברה. אפשר להגיד ש"התרגלתי" לתרבות, למנהגים, לאנשים וחברה ואני אפילו אוהבת אותה מאוד.
הורי הם אנשים טובים מאוד, תמיד דאגו לי וכל מה שעשו מעז ומעולם היה לטובתי האישית. הם מעניקים לי עד היום מעל ומעבר ליכולת שלהם. הבעיה העיקרית היא שהם אינם דוברים עברית. קצת מבינים, קצת מדברים ובעיקר חסרי ביטחון. מרגיש לי שהם לא בטוחים שיצליחו להסתדר לבד וכל הזמן מרגישים שעובדים עליהם ודורכים עליהם.
כתוצאה מכך מאז שאני ילדה קטנה אני עוזרת להם בהכל- בכתיבת מסמכים, הזמנת תורים, בנקים, ביטוחים וכל דבר שמצריך תקשורת פרונטלית וטלפונית. עלינו לארץ לפני 20 שנה. כיום אני בת 25 לומדת לתואר ראשון בהנדסה (תואר אינטנסיבי מאוד), יש לי חבר ישראלי כבר 5 שנים ואני עובדת תוך כדי. מרגישה שהעומס עלי הולך וגדל. מרגישה שהורי צריכים אותי בכל דבר קטן- לקבוע תור לרופא (כאשר יש מענה גם בשפה הרוסית). אני רוצה לעזור להם, מאוד רוצה ואכפת לי מהם ולא אשאיר אותם לבדם, אך הדבר מעמיס עלי מאוד. ברמה שאני נמצאת כבר כל הזמן בסטרס ובלחץ. (חייבת לציין שגן יש לי הרבה חברות שחשוב לי להקדיש להן זמן. ופשוט נוצר מעגל קסמים שאיני מצליחה לצאת ממנו. אין לי זמן לעצמי. בכלל! פשוט כל היום אני מרגישה שאני רק מרצה אחרים ודואגת לבעיות של כולם. ששוב פעם אין לי בעיה לעוזר- בשמחה אבל זה כבר מעמיד אותי במצב שאני פוגעת בעצמי. זה גובל בהזנחה במראה, במה שאני רוצה לעשות ודברים שאני אוהבת לעסוק בהם- כגון כושר, ציור וסתם לשבת מול המחשב או הטלויזיה לכמה דקות.
אני יודעת שערבבתי כמה נושאים יחדיו- פשוט מרגיש לי שהכל בבלאגן.
דיברתי עם אמא שלי לפני כחודש- ואמרתי לה שאני לא עומדת בזה כבר ונורא קשה לי, ושדברים קטנים תנסה לעשות לבד ושילמדו להתמודד עם אבא שלי כי אני לא תמיד אוכל להתפנות ושכמובן אם זה דחוף הם יפנו אלי. היא יישמה את זה לשבוע ואז הכל חזר חלילה. חייבת לציין שלאבא שלי יש אלרגיה כתוצאה מהעבודה והוא לא עובד כבר כמה חודשים ואנחנו כל היום אצל רופאים ומכונים שאמורים לעזור. כמו ישנם טיפולים רבים מול מוסדות הביטוח שנגררים כבר חודשים. ואני מטפלת בכל לבד. גם כן עוזרת לסבתא שלי ודודה שלי ומסיעה אותן עם הרכב כאשר יש להן טיפולים.
בסופו של דבר שאלתי היא מה אני יכולה לעשות בנידון? אני כן רוצה לעזור ולהיות מעורבת- זאת המשפחה שלי ואכפת לי- אבל איך אוכל להציב את הגבול.
מחר יש לי עבודה מ 9-18 (ולא הגעתי יומיים עקב מחלה) ואבא רוצה שאבוא איתו לרופאה מ10 וחצי בבוקר ואפסיד חלק מהיום ובערב יש לי פגישה חשובה שקשורה לפרויקט שאני עובדת עליו משעה 18 ואצטרך גם לצאת קודם לכן מהעבודה.
מרגישה שאני הורסת לעצמי כדי לתת להם. אני יודעת שאקבל על זה בראש בעבודה