קשר בין אב לבת ורילוקיישן

שלום וברכה,
ארוך אבל חשוב מאוד...
גידלתי את בתי לבד מיום היוולדה במשך 12 שנים. אביה הגר בארץ אחרת היה בתמונה מרחוק מסיבות כאלו ואחרות. שמרנו על קשר הדוק בטלפון, הוא תמיד דאג לשלוח כסף באופן קבוע ותמיד התעניין במצבנו ומצב הילדה. כל השנים הוא רצה שנאחד כוחות ונעבור לגור איתו. תמיד שיתפתי אותה בהתאם לגילה שאבא אוהב אותה, שאנחנו משפחה, ושבעצם יבוא יום ונחיה עם אבא כמשפחה ואנחנו כזוג. במהלך כל השנים האלו הוא בא לבקר רק פעמיים מסיבות ובחירות שלו ואנחנו לא נסענו אליו, אך בשיטתיות במהלך כל השנים ניסה לשכנע אותי לבוא ולנסות לחיות יחד. לבסוף החלטתי שאין לנו מה להפסיד ולחיות בזוגיות שכזו לא לכאן ולא לכאן זה כבר לא מתאים והילדה מפסידה הכי הרבה, החלטתי לנסוע. בהתחלה נסענו רק לבקר, "לבדוק את השטח", היה לנו כיף נהננו מאוד והוא פינק אותנו. הילדה קיבלה כל מה שרצתה ממנו והתייחס אליה מאוד יפה.
החלטנו שניתן לילדה לסיים בית ספר יסודי ונגיע באופן סופי לחיות איתו בסיום הלימודים והיא תתחיל את הלימודים בחטיבה בארץ חדשה. וכך עשינו. ידעתי שהמעבר לא יהיה קל, הילדה בת 12, בגיל הכי חשוב עוברת ארץ, שפה, חברות, עוזבת משפחה שתמיד פינקה אותה, ותצטרך ללמוד להסתדר ולחיות עם אבא שמעולם לא היה לה. הילדה מאוד בוגרת לגילה, חכמה ועקשנית. בארץ היתה מוקפת חברות וכאן הכל שונה. יום הלימודים ארוך עד ארבע ולא נפגשים עם החברים אחה"צ... אנח ו כזוג מסתדרים מצויין, והם מסתדרים גם יפה אבל כשהיא מתחצפת או מתנהגת באי איכפתיות הוא לא מוכן לעבור על זה בשתיקה ומתחילים הריבים והכעסים. שניהם עקשנים מאוד, הוא די קשוח, אולד סקול מה שנקרא בקטע של חינוך וכיבוד הורים. אני מאוד זרמתי איתה וויתרתי לה על המון התנהגויות, גם כי היו לי רגשי אשמה שלא סיפקתי לה משפחה כמו שצריך וגם כי עשיתי הכל לבד ולפעמים פשוט לא היה לי כח להתמודד עם הכל לבד אז הבלגתי... בארץ היא הייתה תלמידה מצטיינת, אהובה על המורים והחברים. גם כאן היא מקבלת ציונים יפים למרות מחסום השפה.. הבעיות מתחילות כשהם לא מסתדרים על הדברים הקטנים, היא לא זזה מעמדתה ועונה לו, הוא לא מוכן לקבל את זה ולוקח אותה קשה מידי ולא זורם, ומוכן ל"שבור את כל הכלים" עד לרמה שהוא אומר לה שהוא יחזיר אותה לארץ. עדיתי לו שיחות שלא כל פעם שלא יראה לה הוא יאיים עליה, שזה ייקח זמן לשנות את ההתנהוגות הילדותית שלה כי זה יותר עניין של מנטליות ובכלל איך שהיא חונכה על ידי שהיא לא אשמה וייקח לכולנו זמן למצוא את מקומנו אחד עם השני. קשה לי עם העובדה שהוא לא מוכן להתפשר על דברים קטנים אבל אני תמיד יד אחת איתו בקטע של החינוך ומצדיקה אותו מולה כי הוא באמת לא דורש ממנה הרבה רק לא להתחצף... עשיתי גם לה שיחות שהיא חייבת להתאפס, שהוא אוהב אותה ונותן לה כל מה שהיא צריכה ומתייחס אליה יפה ושהיא צריכה קצת להתבגר ולנסות להקשיב לא להיות תקועה בשלב של גיל תשע... הוא מבחינתו חשוב לו הלימודים וההצלחה שלה בחיים ותמיד מסביר לה דברים אבל היא כאילו בעולם אחר... היא אוהסת את היחס שלו, היא כל הזמן מכרכרת סביבו ומתלוצצת איתו כשחוזרת מבית הספר ונהנית בחברתו עד שמגיע הרגע שהיא מתחצפת על משהו ואז הכל מתחיל להתפרק...
מה אני יכולה לעדות על מנת לעזור לשניהם להבין שהם חייבים להיפגש באמצע ולתת לזה קצת זמן? ברגע שהוא אמר לה שהוא יחזיר אותה לארץ לדעתי היא נפגעה וחשה חוסר ביטחון ואולי פחד וחוסר אהסה מצידו ולכן אולי היא לא מתאמצת... היא הרבה פעמים עונה לי לא איכפת לי בהקשר לשיחות עליו ועל המצב...
לא רוצה שהיא תלך ל