אמי עם דמיונות מופרכים

שלום רב,
אמי, מאז שאני מכיר אותה, נוטה להסיק מסקנות פרועות על שלל נושאים. בשנים האחרונות (היא עוד לא בת 70) זה החמיר עד רמה של חרמות שונות עליי, אישתי, וכל שאר המשפחה הקרובה.
הדמיונות, כפי שאני רואה אותם, מחבלים בקשר עימה. היא למשל הפסיקה לדבר איתי ועם שאר המשפחה לתקופות מסוימות על דברים שהיא מדמיינת עם עצמה.

דוגמאות למקרים כאלה:
1. היא מאשימה את אישתי שהיא לא מלבישה את בתנו בבגדים שהיא קונה אנחנו רוצים שהבת שלנו תהיי דתיה והבגדים שלה לא מספיק טובים (זה כמובן לא נכון, והבת שלי לובשת חצאיות וגופיות/חולצות קצרות)
2. היא טוענת שאישתי שקרנית, וכשאישתי לא זכרה קרובת משפחה מסויימת, אמא שלי טענה שהיא משקרת ומסתירה דברים
3. חפץ שנעלם היא תאשים שמישהו בבית לקח לה (למשל שאבא שלי לקח ומכר). החפץ נמצא בהמשך היום במגירה.
4. היא טוענת שאני מחרים אותה בגלל אישתי כי אנחנו לא באים לבקר (היו סיבות למה לא באנו, וגם לא ביקרנו את הצד של אישתי)
5. אחיה מאושפז עשרות שנים עם בעיות נפשיות, והוא האשים את אבי בפדופיליה. אמא שלי החליטה שהוא מקור מהימן והלכה למשטרה.
6. ועוד...

לאחרונה רוב הדמיונות היא נגדי ונגד אישתי. אין אף דבר אמת אחד, ולא משנה כמה דיברתי איתה על זה היא דובקת בדעות שלה ואומרת שאני מגן עליה. ניסיתי מספר פעמים רבות ללכת לפסיכולוג, ושאגיע גם כן, אבל היא פשוט מסרבת בתוקף. החשש העיקרי שלי פה שהבעיה הזו תחמיר עם הזמן, ומרגיש לי שכבר עכשיו יש צורך בטיפול (ואף אולי תרופתי).

שאלתי: האם אכן יכולה להיות פה בעיה נפשית, או שמא מדובר ב״אישה עם אופי קשה״? איך ניתן לטפל בבעיה, במיוחד לאור חוסר שיתוף הפעולה?

אודה לעזרה.