שכנוע הבעל

זה תלוי בצורך בטיפול ובאופי סירובו של בעלך. לעיתים די בשיחת נפש נינוחה (לא בתום ויכוח!) שבה תתארי את הקשיים שלכם (כנגד החלומות שהיו לכם) ואת ההבטחה הגלומה בטיפול ובשינוי. אם קשה לו להכיר בבעיותיו, אל תהססי בשלב זה לבקש אותו לבוא למענך/ עבורך (ו/או למען הילדים/ הזוגיות). אם הוא עדיין מסרב, לכי לבדך לטיפול; לעיתים קרובות הסקרנות והצורך להיות מעורב (שלא לומר קינאה או שליטה) תדחוף אותו להצטרף אליך כאשר יראה שאת הולכת לטיפול באופן קבוע, משתנית לטובה ו/או נהנית מהתהליך. את (והוא בעקיפין) תצאי נשכרת מהטיפול הפרטני בכל מקרה. במקרים שבהם הצורך בטיפול הוא קריטי (כאשר ישנה אלימות, למשל), אין מנוס מלהעמיד גבולות בפני סרבן הטיפול, עד כדי פרידה.