תקשורת

שלום, אני בת 25 , יש לי חבר כ 9 חודשים, הוא החבר הראשון שלי. יש לי קושי רב לחלוק איתו דברים רציניים שקשים לי בקשר הזה, אני מודעת לעובדה שהנושא בעייתי ושאסור לי לוותר לעצמי ולדבר על הדברים להעלות אותם על פני השטח ולנסות לפתור אותם יחד. מאז ומתמיד הייתי כזו , מעולם לא ניגשתי לאדם שפגע בי או שהיה לי עניןי רגשתי לא פתור איתו וניסיתי לפתור את זה יחד איתו אבל בכל זאת מצאתי דרך שהרבה יותר קל לי להתמודד עם הדברים - אני כותבת. הרבה פעמים בקשר הזה יצא ששפכתי את הלב שלי במייל ואמרתי את כל מה שאני מרגישה וחושבת. כרגע המצב הוא או לכתוב או ללכת סחור סחור עד שאולי הנושא יעלה מצידו או עד שאני אאזור את האומץ לדבר עליו. השאלה שלי היא איך אני מתמודדת בכלל , האם לכתוב יותר טוב מכלום? האם בעצם כך שאני פותרת את הבעיות שלי בחיים ובזוגיות בעזרת כתיבת מכתב לא עלולה להזיק רק יותר לתקשורת שלי עם בן הזוג שלי. לדוגמא, כרגע יש בי נושא שמאודדדד בוער שהייתי רוצה לשתף את בן הזוג שלי לגביו. אני יודעת שאם אני אנסה לדבר על זה הדמעות יעלו ויחנקו ושאני לא אצליח להעביר ולהבהיר את הרגשות שלי כי אני נכנסת לסחררה. אני מתלבטת ביני לבין עצמי האם לכתוב לו פשוט מייל שיקרא אותו כבר עכשיו כשהוא בעבודה ואני מצידי ארגיש שחרור קל או לחכות עד שיצא לנו לדבר (בערב אם בכלל כי אנחנו לא גרים יחד ויש לו לו"ז עמוס) ואז אני בספק אם הנושא יעלה ואם תהיה בו ה"טריות" של הכאב שאני חשה עכשיו. מקווה שכתבתי ברור ושלא הלאתי במילים תודה מראש