צריכה עזרה דחוף - מחשבות על גירושין

נשואים 3 שנים, ויש לנו ילד בן שנה וחצי. לפני הנישואין יצאנו כשנה וחצי, כשהיינו מתראים פעמיים בשבוע, בערך. הוריי מאד התנגדו לנישואים, בגלל הבדלים סוציו-אקונומיים ורקע. אני מרדתי נורא כי האמנתי באהבה, וש"זה שטויות מה שאתם אומרים. אתם לא מבינים מזו אהבה". בתקופת הרווקות הוא התנהג אליי מדי פעם בחוסר כבוד, אבל היה נראה שהוא מוכן להשתנות. הוא ניבל את פיו וקילל, אבל כשאיימתי בפרידה הוא הוכיח את עצמו. זה מה שגרם לי להאמין בו, להאמין בהצלחת הנישואים שלנו. שבוע לפני החתונה התווכחנו והוא קילל אותי כפי שבחיים שלי לא קיללו אותי. כמו - זנזונת וזה עוד כלום. נורא נפגעתי ולא ידעתי מה לעשות כי עוד שבוע החתונה. אמרתי לעצמי שהוא בטוח ישתנה ואני לא יעשה פאדיחה ויבטל הכל, בטח כשההורים שלי מראש אמרו לי לא להתחתן איתו. התחתנתי איתו, וכבר בשבוע השני לנישואין הצטערתי על הרגע הזה. הוא לא הפסיק לקלל אותי כשמשהו שעשיתי לא היה נראה לו. השנה הראשונה הייתה ממש סיוט. הייתי עושה דברים מאחורי הגב שלו רק כדי שלא יכעס ויקלל. נכנסתי להיריון. הוא לא כ"כ ליווה אותי בהיריון. לא בא איתי לבדיקות החשובות. אבל בלידה הוא נכח ועזר המון. יש לציין שבעלי איש של בית, הוא עובד אמנם, אבל בבית הוא עוזר עם הילד, מנקה מדי פעם, מבשל פה ושם. הוא מאד אוהב אותי, ומפנק אותי, וגם מבחינה מינית - הוא מאד משקיע. כנראה שזה לא מספיק כי הוא לא מכבד אותי, משפיל ומזלזל בי, וגם מדבר על המשפחה שלי כל הזמן, שזה מאד פוגע בי. הבעיה כרגע, שאחרי 3 שנות נישואין, כשאני רואה שהבנאדם לא משתנה וגם לא ישתנה, אני לא מרגישה אליו כלום. נאדה. כבר כמה חודשים שאני לא אוהבת אותו, אני נגעלת מהמגע שלו, אני מנסה להתחמק כל פעם מסקס. לא מסוגלת לנשק או לחבק אותו. פשוט כלוםםםםם. אני לא רוצה שהילד שלי יקח דוגמה ממנו וידבר כמוהו, יתנהג כמוהו. לא יכולה לסבול את זה. ובחודשיים האחרונים אני חושבת על גירושין ממש ברצינות. לייעוץ זוגי הוא לא מוכן ללכת, ולא מוכן שאני אלך לבד, כי זה בזבוז כסף, ובאמת שאין לי כסף לאימון/טיפול אישי. אני לא יודעת מה לעשות. אני כל הזמן חושבת על זה שהפחד שלי הוא שהבן שלי יפגע מזה מאד, כי הוא מאד קשור אליו, וחוצמזה - בטווח הארוך זה בטח יבוא לידי ביטוי. אני ממש אובדת עצות. אני יודעת ובטוחה שהמשפחה שלי והחברות שלי יהיו לצידי, יתמכו נפשית, אבל אני עדיין מתלבטת. אני בטוחה שאני לא רוצה לחיות איתו למרות שקשה לי לחשוב עלינו חיים בנפרד ולא כמשפחה. אני לא מאושרת איתו בכלל.