שאלה

אני ואמא שלי לפני כ5 שנים עלינו לארץ. הורים שלי היתגרשו לכן אבא לשי נישאר ברוסיה. בהתחלה גרנו בדירה שכורה ואז כשה התאקלמתי אמא שלי אמרה שבינתיים נגור אצל החבר שלה עד שהיא תמצאה דירה ולא הייתה לי שום סיבה להיתנגד. בהתחלה הכל היה מושלם הוא היה נחמד והכל ואאמא שלי החליתה שהיא לא מחפשת דירה ושאנחנו נישארים לגור אצלו. אותי כמוון אף אחד לא החלית לשאול. ככה אני כבר 4 שנים גרה אם הבן אדם הכי בילתי ניסבל בעולם+חולה ניקיון. כשה אמא שלי עדין בעבודה הוא כבר בבית כי הוא גומר לעבוד לפניה. כשה הוא באה מעוצבן הביתה ואמא שלי בעבודה הוא מרשה לעצמו לצעוק אלי. אם יש איזשהו פרור או צלחת בקיור או אפילו מגירה שלא סגורה עד הסוף זהו הלך אלי. הוא פשות צורך וצורך של ממש אני לא עוקבת אחרי משהו אומר הוא מתחיל לדפוק את כל הדלתות והמגירות ואומר זה ככה אמור להיראות הבית? למה הוא חייב להיות מלוכלך כל כך? מה הבעיה שלך לנקות אחריך? אני אומרת את זה לאמא שלי והיא אומרת לי שהיא תדבר איתו כשה אני יושנת כי היא לא רוצה להביך רותו מולי.ץוהבעיה שזה לא עוזר .וכשה אני רבה על זה אם אמא שלי היא אומרת שמה אני רוצה לחזור לאבא שלי לרוסיה וכזה.. העניין לא מגעיה לאלימות תאמת אני כבר התחלתי להיתרגל לזה אני פשות מתעלמת אבל הבעיה היא שאני מרגישה את זה על עצצמי בבית הספר מול החברות שלי. אם יש משהו קטן שמעצבן אותי אני ישר צועקת למרות שאני יודעת שזה לא בסדר אני לא מבינה איך הן סובלות אותי. אני תמיד מתנצלת אבל אני לא רוצה להיות כמוהו ולעשות את זה גם עם היו לי ילדים אני לא רוצה ששהם יפחדו ממני כך. אני אשמח לעצה.
תודה מראש