מתלבטת מה לעשות..

אני לא יודעת אם זה המקום לשתף כאן את ההתלבטות הקשה שלי אך בכל זאת אשמח אם תעזרו לי ותאמרו לי מה דעתכם.


אני בת 22, מתחילה כעת קשר חדש וכנראה שזה הולך בכיוון רציני.
אני מאוד שמחה על הקשר החדש הזה אך גם מאוד פוחדת. יש משהו, עיקרון מסוים שאני מאמינה בו ומאוד פוחדת לספר לצד השני.

אני לא מעוניינת להביא ילדים לעולם. לא מרגישה את הצורך האימהי הזה, אני רואה בהבאת ילדים כמעמסה נפשית, פיזית, כלכלית או מה שתרצו להוסיף. מה גם שעברתי הרבה טראומות בחיי שגרמו לי להבין בעצם שהדבר האחרון שארצה הוא לא להביא ילד לעולם בעתיד, ילד שיכול לעורר את כל "השדים" שלי בחזרה ולא עלינו- לגרום לקריסה נוספת שלי בכל תחומי החיים <כאילו שלא היו לי מספיק קריסות בחיי.>

הנושא הזה עלה בינינו לפני כמה זמן בטלפון. ממש במקריות. אמרתי לו שאיני מרגישה צורך בהבאת ילדים מתישהו ושאני לא מעוניינת בכך מהסיבות שכבר אמרתי. הוא הופתע מאוד לשמוע את זה. באישזהו מקום זה שבר אותי ואני עדיין מרגישה רע עם זה.
למרות שאני יודעת שאם לבחור בין לבין אז אני מעדיפה לגמרי להישאר לבד מאשר להביא ילדים לעולם.


אולי זה נשמע לכם הזוי אבל באמת שעברתי מספיק בחיי כדי להבין שזה משהו שלא אוכל נפשית להכיל אותו. לא לכולם יש מסוגלות הורית ועדיף להודות בכך מוקדם מאשר מאוחר או לעולם לא.

שאלתי היא האם להעלות את הנושא הזה שוב בפני אותו בחור עימו אני הולכת לכיוון של קשר רציני ? או להשאיר זאת כך לעת עתה?
אני מרגישה שאני בסוג של אשליה בכך שלא אספר לו את האמת כולה או אפילו מעבר לזה שאני סוג של מרמה אותו אם לא אספר לו לעומק את עמדתי ואבהיר לא אותה.

מצד שני אני לא רוצה להרוס את הקשר הזה ואני ממש בדילמה.
מה הייתם ממליצים לי לעשות???

נ.ב: אני יודעת שייתכן ותאמרו לי שאני עדיין צעירה כדי לגבש דיעה כזו אך אני באמת איתנה בדעתי ולא מדובר בקפריזה חולפת או בגחמה חסרת משמעות.


תודה.