יחסים עם הורים

שלום רב,
אני בת 38 נשואה +4 ילדים והבעייה שלי מורכבת ואנסה לתמצת.
מאז ומעולם לא הסתדרתי עם אמא שלי-מילדות ובבגרות ניסיתי תמיד לברוח מימנה,לברוח מהבית פשוט לא סבלתי אותה (ייאמר לזכותה שהיא אישה קשה מאוד ולכל אחיי יש בעיות איתה) רק אני הייתי מספיק חזקה לקום ולברוח בגיל 24 מהבית ולהתחתן עם בעלי ללא היתר של הוריי. בחלוף הזמן היחסים הסתדרו קצת,נולדה לי בת והתחלתי להיקשר אליהם וגם לבקרם בבסיס קבוע.
עם חלוף הזמן,הוריי התבגרו ונעשו קשים יותר ומשום מה החליטו שאני לא שייכת למשפחה ומתייחסים רק לארבעת אחיי ואחיותיי שגרים לידם,ביחוד לאחותי הקטנה שמקבלת הכל.
לא מוזמנת לארועים משפחתיים,לא מקבלת שום יחס מסויים,בעלי אמר לי שמזמן הייתי צריכה לנתק את הקשר וזהו. העניין הוא שלאחרונה היה לי ויכוח קטן עם אחותי הקטנה ולאחריו הוריי כ"כ התעצבנו שהעזתי להתווכח איתה שהם חדלו לדבר איתי!!! הם לא מוכנים לגשת לטלפון כשאני מתקשרת ולא חוזרים לשיחות שלי. כולם אומרים לי להמשיך הלאה ולדמיין שאין לי הורים כמו יתומה,אבל אני לא יודעת אם זה אפשרי??? אני יכולה לדמיין שהם נעלמו פיתאום שאין לי הורים,על אף כל הניכור שהיה ביננו כל השנים? זה אפשרי בכלל מבחינה פסיכולוגית?

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך,אם יש צורך בביאור אשמח לתת.
תודה.