בת להורים גרושים

שלום ,
לפני כשלוש שנים אבי עזב את הבית.כשהייתי בת 19 המצב הכלכלי היה נוראי ובמהלך כל תקופת הגירושין עמדתי לצד אימי אם בטיפול בניירת ואם בהקשבה ותמיכה נפשית. דיברתי איתה הרבה על חשיבה חיובית הרגעתי אותה ופתרתי בעיות.אבא נעלם מן התמונה מהר מאוד. הוא מתקשר בחגים ובזה זה נגמר.
לאחר שאמא פחות או יותר עמדה על הרגליים חסכתי ונסעתי לתקופה בחו"ל. שם סוף סוף הרגשתי שאני לא "אחות של" וה"בת של" ויכלתי להתרכז בעצמי וברצון שלי להתקבל ללימודים.הרגשתי חופשייה כעת שטיפלתי באמא להתחיל לדאוג לעצמי.
כשחזרתי איבדה אמא את העבודה שלה ועכשיו המצב בבית משוגע שוב.
אמא אומרת לי שאני הפכתי אגוצנטרית ושונה. אבל האמת היא שנמאס לי מתפקיד האב. אין לי כח יותר להרים את השברים שהאבא הלא אחראי שלי השאיר. אמא בדכאון ומתלוננת כל היום כתוצאה מכך מאוד התרחקנו. היא מתלוננת גם על אחי הקטן שחי בבועה וממשיך בקשר עם אבא שזה נושא טעון בפני עצמו.
אני עכשיו גם מטיפת המוסר של אחי ונהרסו היחסים שלי איתו.
מה אני יכולה לעשות? הדיכאון שלה מדבק ואני רק מחפשת דרכים לברוח מקשר. חשבתי על לצאת מהבית אבל כלכלית זה לא אפשרי לי עכשיו כי אני מנסה לחסוך ללימודים ואמא מצידה טוענת שאני עוזבת בדיוק כמו אבא שלי.
האם אני משוגעת לחשוב שהאחריות שלי היא על חיי שלי? האם אני צריכה להמשיך למלא את החלל הנפשי והכלכלי שאבי השאיר אחריו? ואיך אני מתמודדת עם רגשות האשם? איך אני מתמודדת עם אמא שאטומה לכך שהיא רואה בי כותל?
יש כ"כ הרבה מידע וייעוץ להורים גרושים ומה עם משלמי המחיר באמת? אני לא מצליחה למצוא מידע רלוונטי ברשת. אני עצבנית, דיכאונית ובוכייה- אבל רק בבית . בחוץ אני עצמי. אני רוצה לחיות את החיים שמגיע לי ולא את החיים שאבא שלי גזר עליי. האם זה בהכרח אומר להפנות גב לאמא? היא תלויה בי נפשית ברמות מציקות ואני נשברת.
תודה רבה.
ד.