מצב משפחתי לא נעים

שלום
יש לי 3 אחים. שניים גרים כאן בארץ והקשר איתם טוב, אנחנו מבלים הרבה זמן ביחד כמשפחה
ויש לי אחות שגרה בחו"ל כבר 8 שנים היא נסעה ללימודים וכשסיימה מצאה עבודה ונשארה.
יש לה בן קטן אחד (נכד ראשון להורים שלי).
אמא שלי כל הזמן דורשת (!) שנדבר עם האחות בחו"ל, היא כל הזמן מדברת עליה ועל הנכד - מה הם עושים, מה הם עשו ומה הם יעשו - ממש מעקב ודיווח יומיומי. וכמעט כל שיחה שנייה איתה מתחילה ונגמרת בהם. בימי ראשון בכלל אי אפשר לדבר איתה כי היא מקדישה את כל היום לשיחות איתם והיא מצפה שגם אנחנו נפנה זמן לדבר איתם. וכשאחותי מגיעה לביקור בארץ אמא שלי דורשת שנצא כולנו לחופשה יחד (מה שמצריך מאיתנו להתפנות מחיי היומיום) וכמובן אמא שלי מתעצבת כשאנחנו לא מקיימים אחר הדרישות שלה.

הבעיה היא שקשה לעמוד בצפיות האלו ואני אישית חושבת שזה ממש לא לעניין כל הדרישות שלה. אני מרגישה שקשה לי לשמור על קשר יומיומי עם "אדם" שלא באמת חי כאן איתי את היומיום כמו שאר המשפחה. ההרגשה שלי בגדול היא "רחוק מהעין - רחוק מהלב". ואני בעיקר מרגישה כעס על אחותי שקמה ועזבה אותנו ובעצם כופה על ההורים שלי ועלינו האחים קשר וירטואלי איתה ועם הבן שלה.
אף פעם לא אמרתי לאמא שלי מה אני חושבת על הנושא כדי לא להכנס איתה לעימות. המצב היום הוא שאני ואחיי פשוט סובלים בשקט את כל השטויות האלו. ואנחנו לא אומרים כלום שוב בשביל לא להכנס לעימותים. והסבל הזה רק גורם לי עוד יותר לא לאהוב את אחותי.
האם ההרגשה שלי הגיונית? האם מה שאמא שלי עושה הגיוני? מי אשם בכל המצב הזה?

מצטערת שיצא קצת ארוך
תודה רבה.