ויתרתי

לחסוי שלום רב,


ראשית מזל טוב לרגל גיוסך בעוד חודש!!!!

שנית, אתה נתון לדכאון (ולא משנה כרגע מה הסיבות לכך). אתה פשוט סובל מדכאון.

דכאון, הוא לא רק מצב נפשי, פסיכולוגי הוא גם מצב כימי.

ולכן אני מציעה לך לפנות לרופא המשפחה דחוף, לספר לו על מצבך ולקבל טיפול תרופתי (לייט בשלב ראשון) נגד הדכאון ממנו אתה סובל.
ממש כאילו היית סובל מדלקת באוזן או בגרון. אין הבדל.

יש לך חודש עד הגיוס לצה"ל, וזה הזמן להתחזק ולטפל בדיכאון שלך.
עליך להגיע לצבא במצב מסוגלות.
המעבר מהאזרחות לצבא לא פשוט, וצריך להגיע מוכנים באיזה שהוא אופן.

בנוסף לטיפול תרופתי אני כן חושבת שאתה זקוק לתמיכה נפשית שאיננה משפחה כרגע.
ואני כן מציעה לך לפנות למספר שיחות עד הגיוס.

בקיצור, יש לך חודש להתארגן על עצמך.
טיפול תרופתי + מספר שיחות חיצוניות (אפשר לקבל שיחות גם דרך קופת חולים. יש רשימת מטפלים לכל קופה. זה שרות מהיום להיום (אני ברשימה של כללית מושלם) במחיר מאוד סימלי).

אז קדימה קום מהמיטה ובדחיפות טפל בעצמך.

בהצלחה!

טלי מנדיוק

נ.ב.
בנוגע לבעיות המשפחתיות הם כנראה ימשיכו להתקיים לצערי גם בלעדיך.
אתה לא קשור אליהם.
קח את החיים שלך בידיים.

תודה רבה על התגובה המהירה.

בקשר לבעיות המשפחתיות שימשכו גם בלעדיי, קשה לי להשלים עם העובדה הזאת.
ההורים שלי לא מצליחים לשלוט באחות הבכורה בכלל, לדעתי היא מסוכנת אבל בעיניהם היא לא.
היא עושה דברים רק בשביל להוכיח שהיא יכולה לעשות אותם, צועקת על ההורים ואומרת שיש להם מחלה נפשית ולה אין ושיעזבו את הבית. אני פשוט מפחד להתרחק מאמא שלי מחשש שהאחות תרים עליה יד. אני לא יודע מה לעשות במצב כזה, בגלל שפיזית אני יכול לעושת מה שאני רוצה, אבל אני חושב שההורים שלי מצפים ממני להתאפק ולתת להם לטפל בזה (למרות שממזמן היא לא מקשיבה להם). אמא שלי התחילה לנעול את הדלת כשהיא ישנה, ואני בכלל כבר לא ישן בלילה מדאגה שמא יקרה לה משהו, וכשאני מתעורר.. חוזר לבאסה ולפחדים. ההורים כנראה מתכוונים לאשפז אותה אבל אני חושב שהם לא מסוגלים לטפל בזה בכלל. מה עושים?

לחסוי שלום רב,


בהישרדות כמו בהישרדות.
אתה תדאג לעצמך כרגע.
כשבעתיד תהיה גדול, חזק ובריא אולי תוכל לעזור למשפחה.
כרגע אתה אמור להתמקד בעצמך.
אתה חסר תועלת במצבך.
גם לא עוזר לעצמך, וגם לא יכול לעזור להם.

לדוגמא: במטוס, עם ההמראה תמיד מסבירים לנוסעים שאם חלילה קורה אסון, ראשית המבוגרים שמים את האביזרים המצילים ורק אחר כך שמים לילדים.
אתה יודע למה?
לא כי המבוגרים אגואיסטים...
כי רק אם הם יהיו חזקים ומוגנים הם יוכלו לעזור ולהציל את הילדים.

ולעינייננו - רק אם תהיה חזק, ובריא תוכל אולי בעתיד לעזור.
עכשיו אתה אמור לטפל בעצמך (גם בשבילם).

קדימה!

טלי מנדיוק

תודה רבה על התגובה המהירה.

בקשר לבעיות המשפחתיות שימשכו גם בלעדיי, קשה לי להשלים עם העובדה הזאת.
ההורים שלי לא מצליחים לשלוט באחות הבכורה בכלל, לדעתי היא מסוכנת אבל בעיניהם היא לא.
היא עושה דברים רק בשביל להוכיח שהיא יכולה לעשות אותם, צועקת על ההורים ואומרת שיש להם מחלה נפשית ולה אין ושיעזבו את הבית. אני פשוט מפחד להתרחק מאמא שלי מחשש שהאחות תרים עליה יד. אני לא יודע מה לעשות במצב כזה, בגלל שפיזית אני יכול לעושת מה שאני רוצה, אבל אני חושב שההורים שלי מצפים ממני להתאפק ולתת להם לטפל בזה (למרות שממזמן היא לא מקשיבה להם). אמא שלי התחילה לנעול את הדלת כשהיא ישנה, ואני בכלל כבר לא ישן בלילה מדאגה שמא יקרה לה משהו, וכשאני מתעורר.. חוזר לבאסה ולפחדים. ההורים כנראה מתכוונים לאשפז אותה אבל אני חושב שהם לא מסוגלים לטפל בזה בכלל. מה עושים?