יחסים עם האם

שלום רב ,
כאמור אני בת 39 ויש לי בעייה בקשר עם אימי שנמשכת למעשה מגיל הילדות,בוא נאמר שאף פעם לא הסתדרנו כ"כ,אנחנו מאוד שונות האחת מהשנייה. גיל ההתבגרות היה רצוף במריבות ולמזלי הרב עזבתי את הבית בגיל 24 והתחתנתי כיום יש לי 4 ילדים.
כרגע המצב הוא שאמא בכלל לא בקשר איתי של טלפונים או ביקורים,אמנם כשאני מתקשרת אליה היא עונה לי ואף עושה טובה שמדברת איתי אבל היא לא מתעניינת כלל בנכדיה ולא מתקשרת לבדוק מה שלום או לאמר יום הולדת שמח.
כרגע היא לא נמצאת בקו הבריאות ואני מבקרת אותה בבי"ח בפעמים כשהיא שם ואני מבינה שצריך לכבד את ההורים והכל וצריך תמיד להתנהג אליהם יפה ובכ"ז הם מבוגרים והם הביאו אותי לעולם הזה ואבא שלי תמיד אומר לי להתקשר אליה ולשאול בשלומה ואני תמיד מוצאת את עצמי דוחה את המשחמה הקשה הזאת כי אני יודעת שאין לי בעצם מה לאמר לה ולא נראה לי גם שכ"כ מעניין אותה לשמוע מה יש לי להגיד.
מה שאני שואלת בעצם ומצטערת על הילבול והאורך זה האם אני צריכה בכ"ז לשנס מותניים ולהתקשר אליה בצורה קבועה (למשל היום יום הולדתה ואני מחוייבת להתקשר) או שאני יכולה להמשיך עם המצב הקיים כרגע שאומר מבחינתי שאם היא לא מתייחסת אלינו ולא מתקשרת לנכדים שלה אז לי אין בעצם מה לדבר איתה ואולי זה קצת משפיל אפילו להתחנף לאישה שלא איכפת לה מימך אפילו אם היא אימך.