אני ואמא

שלום,
אני בת 27 ואני גרה עם אמא שלי.
אנחנו מאוד אוהבות אחת את השניה, אבל היחסים ביננו מעוצבים בצורה קרירה יחסית.
לדוגמא- אני לא זוכרת מצב שבו היינו מחובקות יותר מכמה שניות, ואם היא צריכה לנשק אותי, זה לשניה וחצי ובאויר :)
אבל אני יודעת שהיא אוהבת אותי, והיא תקריב הכל בשבילי. כמובן, שאני אוהבת אותה מאוד גם כן.

הבעיה היא, שהיא מתנהגת כאילו אני ילדה קטנה. אם אני יוצאת ונשארת לישון בחוץ, למחרת היא עושה לי יסורי מצפון ואומרת שהיא לא יכלה לישון כל הלילה כיוון שהיא פחדה לישון לבד (לא שאני יכולה להגן עליה אם חס וחלילה משהו יקרה כשאני כן ישנה בבית). או, אם ישנתי במקום אחר, היא תתקשר למחרת בצהרים ותכעס מדוע לא התקשרתי לשמוע מה שלומה ואיך עבר עליה הלילה.
ואז מגיעה האמירה שכל כך מעצבנת אותי, כשהיא אומרת לי שאני בת לא נאמנה וקרירה. או אז, אני באמת יוצאת מהכלים.
כל ההתעסקות / דיווח / תחקור כשאני הולכת לאנשהו או נשארת לישון מחוץ לבית ממש מציקה לי.

זה מגיע למצב שכשאני יודעת שאני הולכת למקום שהיא לא תאהב לשמוע עליו אני משקרת לה.

מצד אחד אני יודע שזה לא תקין, אני לא ילדה קטנה, ואם הייתי גרה לבד הייתי הולכת לאן שבא לי ועושה מה שאני רוצה בלי שום דיווחים או דיונים מיותרים. מצד שני, קשה לי עם המחשבה של לעזוב את הבית ולהשאיר אותה לבד לגמרי. גם ככה, היא מתלוננת על זה שהיא כל היום לבד כשאני עובדת.

לכן אני זקוקה לעזרתכם, האם יש דרך לא לפגוע בה ולא להעליב אותה ולא להיכנס לריב, ועדיין להגיע למצב יותר נעים?

תודה מראש