תקשורת עם הבת בת ה14

ראשית, אני מציע לך לבחון בכנות את הממשק עם הילדה – האם היא מקבלת יותר מדי חומרית ופחות מדי רגשית (ממך ובכלל)? האם את נוטה להיות שיפוטית או ביקורתית מדי? עד כמה את באמת מעבירה לבתך את המסר שהיא אהובה ומוערכת ושאת קשובה לה? מצד שני, זה שבתך אינה מקבלת את מגבלות החיים בבית ומרגישה לעיתים "לא מובנת" אינו אומר בהכרח שאת שוגה. בכל מקרה, שוחחי איתה בפתיחות על הנקודות הכואבות לשתיכן.

ביתי מאוד סגורה ולא כל כך משתפת פעולה בשיחות נפש, אני ממש צריכה לחלוב ממנה מידע, היא מסתירה דברים רבים שמתגלים לי מאוחר יותר, הכל תחת ענין הדרישה לפרטיות, נוצר מצב של חוסר אמון בעקבות שקרים שנחספו , מתוך מידע שאספי בבלוג ויחד עם זאת למדתי בדרך הנ"ל שהיא אחראית מאוד ומפעילה שיקול דעת נכון ושומרת על עצמה, לדוגמא לא הסכימה לחברות עד שאותו בן התחייב להפסיק לעשן,

בעיתי העיקרית שהמידע שברושתי מתקבל בדרך עקיפה ולא מביתי, ולכן אין באפשרותי לשוחח עימה על דברים שאני יודעת מתוך הבלוג מחשש לחסוף את נושא המעקב אחריה וחוסר רצוני לסגור את ערוץ המידע שברשותי,

אני חוששת מחוסר שיתוף פעולה ואז לא אדע מה מתרחש.

כיצד עלי לפעול ?

לפי דבריך, נראה שאת יודעת לא מעט על בתך למרות סגירותה... טוב לדעת גם שלמרות הסגירות, בתך מגלה אחריות ושיקול דעת נכון – זה אומר שאת יכולה להיות רגועה יותר גם כשאינך יודעת הכל. האמת היא שהמעקב אחרי הבלוג נותן לך מידע די מפורט – נכון יותר לומר חשיפה נדירה – אל עולמה של בתך. המשיכי לנסות ולדובב אותה תוך הקפדה על ההנחיות שלעיל (ללא שיפוטיות וכו') – וגם לקרוא בבלוג כדי להישאר קרובה גם מהזוית הזו.

לאחרונה בעקבות הענין עם ביתי הבכורה עלה נושא התקשורת בבית , אני ובעלי מרגישים שמשהו מתפספס עם הבנות , היינו מצפים ליותר פתיחות ושותפות בחיים שלהן ופחות תחושה של נותני שירות . בת ה11 משתפת הרבה יותר והגדולה ממש מסננת אינפורמציה, קימנו שיחה פתוחה בבית על הנושא הנ"ל והגענו להבנה שיש מקום לשיפור, חשבנו יחד על פתרונות , יותר זמן אחד על אחד ויותר פעילויות משפחתיות משותפות
חשוב לי לציין שאנו מקיימים ארוחה אחת ביותר משותפת , האם רצוי גם ללכת לטיפול משפחתי או לנסות לבצע שינוי מתוך התובנות שעלו בשיחה , ולבדוק היכן אנו עומדים עם הנושא מדי פעם

למרות תחושותיך לעיל, אני מתרשם שאת עושה עבודה טובה מאד בהתמודדות עם משפחה בגיל ההתבגרות... אני לא מוצא כאן צורך בולט בטיפול משפחתי, אם כי האפשרות הזו תמיד פתוחה בפניך וללא ספק תטיב עמכם.

תגובותיך נותנות לי כוח ועוד אויר לנשימה, תודה

רשמת כמובן מאליו שקראת לה בבלוג, כאילו זה לגיטימי, אבל בהמשך רואים שאת יודעת שזה לא בסדר כי ציינת שאת מסתירה ממנה, כמובן, את מקור המידע. זה שזה במחשב לא הופך את הקריאה בבלוג ללגיטימית, אלא אם היא הזמינה אותך לשם. אם לא, זה שקול לקריאה ביומן אישי שמצאת במקרה.
אם את יודעת שאת עושה משהו לא בסדר, שחודר לפרטיות שלה, וממשיכה לעשות זאת בכל זאת, איך את מצפה שלבת שלך יהיה אמון בך?
אם את רוצה לבסס יחסים טובים איתה, אולי תתחילי בלתת לה כבוד?

יש הבדל גדול מאוד בין יומן אישי שמנוהל בחדרי חדרים לבין בלוג
בלוג מטבע הדברים כשהוא מפורסם באינטרנט הוא פרוץ לעיני כל ומכאן שגם אני וגם חבירה או כל אחד אחר יכול לקרוא את הכתוב בו, לצערי היום הבלוגרים לא יודעים לעשות הבחנה זו וחבל,
יש דברים שהפרסום שלהם עושה יותר נזק מתועלת

אכן, זו גם היתה תחושתי...

האם היית קורא בלוג של מטופל שלך (שלא נתן לך רשות לעשות זאת, ולמעשה, לא נתן לך כלל את שמו הבדוי) ומשתמש בחומר בטיפול בלי להודיע לו מאיפה זה הגיע, או שזאת זכות ששמורה לאמהות בלבד?

אם אכן הכניסה לבלוג היא לגיטימית, למה להסתיר ממנה? אם תהיה לך תשובה טובה לזה - אני אשתכנע. אם לא, תחשבי טוב טוב עם עצמך לגבי היושר שלך כלפי עצמך וכלפי בתך