בתפקיד אמא בבית

שלום
אני בת 24 ויש לי שני אחים -אחד בן 21 ואחות בת 15.
היחסים שלי עם האחים שלי לא טוב בכלל..אני מתחילה לשנוא את הנוכחות שלהם בבית.
הם פשוט ילדותיים ומפונקים שלא אכפת להם מכלום, הם חוצפנים,עצלנים שאי אפשר לתאר.
אני מרגישה מאוד שונה מהם מכל הבחינות.
ההורים שלי פשוט עשו עליי עבודת חינוך טובה, והתעייפו עם האחים שלי!
מאז שאני קטנה הכל נפל עליי, מגיל 4 הייתי ילדת מפתח, הייתי קמה בצלצול טלפון כשההורים שלי כבר היו בעבודה וחוזרת לבית ריק מבלי שאף אחד יקבל אותי . הייתי צריכה להתמודד עם אח קטן ושובב שלא היה מקשיב לי ושהיה עושה לי את המוות כל בוקר..ובהמשך גם האחות הקטנה..וככל שגדלתי נוספו עוד מטלות ..כמו ניקיון הבית,שמירה על האחים והדאגה להם.
פשוט הרגשתי איך אמא שלי מעבירה אליי את התפקיד שלה כאמא. זה הביא אותי לתסכולים ולעצבים ולהרגשה כאילו אני מאבדת את חוויות הילדות שלי.
אחי ואני מאז שאנחנו קטנים אנחנו פשוט לא מסתדרים, הוא על כל דבר חושב שאני עושה לו דווקא, הוא מציק לי,מקנא בי...אני לא מבינה למה אנחנו גם בגיל הזה צריכים לריב??!!
על כל הריבים שלי עם האחים שלי מאז ומתמיד ההורים שלי היו מאשימים אותי שאני הגדולה ושאני צריכה להראות בגרות ולא לריב איתם ושהם מצפים ממני...מצפים יותר מידיייייי
אני נמצאת במצב היום שאני כבר לא יכולה יותר,אין לי רגש לאחים שלי,ההורים שלי שותקים,מתעלמים, לא עושים כלום,לא מציבים גבולות,לא מחנכים... וזה מרגיז!
למה אני צריכה לבוא ולומר להורים שלי איך לחנך?!
אני סטודנטית,עובדת,עצמאית,יש לי הורים אוהבים ומקסימים,יש לי חבר נפלא...
אבל אחרי הכל קשה לי שיש לי אחים כאלה שלא יודעים לכבד אותי כאחות גדולה,שלא מכבדים ומעריכים את ההורים שלי, שהן חוצפנים ומרגישים שהכל מגיע להם. אני מאוד בוגרת וזה מה שיוצר את הפער ביני לבין האחים שלי.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות.. אין עם מי לדבר..
היו לי הרבה שיחות עם ההורים שלי.. ותמיד אותם תשובות.. אותם התעלמויות. אין לי כבר כח להתמודד עם זה.. כבר 24 שנה שאני מרגישה שכלום לא יכול להשתנות. וחבל שהיחסים עם האחים שלי ימשיכו להיות ככה גם בגילאים מאוחרים יותר-זה פשוט עצוב.. הם לא מתבגרים,לא משתנים,
אודה לכל מי שקורא..להגיב ..אולי מכאן תבוא הישועה.
תודה רבה.