זקוקה לעזרה,

ולא זז ולא ניחם או הניח יד,
למחרת ששב מהעבודה,
הוא שכב במיטה ואני התיישבתי לידו
שאלתי אותו שוב אם הוא לא רואה סיכוי להציל את הקשר,
ואמר שלא אמר שאתן לו עד ליום קבלת המשכורת לראות איך הוא יוצא לחודש מהבית,
וחזר על כך שהוא כבר לא אוהב בטח לא כמו שאהב לפני 8 שנים כמעט
והוא כבר לא חושק
ושהוא בחר באופציית הפרידה לחודש, ובהתנהלות שלי מאז שהודיע על כך אני רק מחדדת לו את ההחלטה,
כי אני לא משתנה
הנחתי את ראשי על כתפו והתחלתי לבכות, דמעותי נספגו על חולצתו,
והוא רק הניח יד על ראשי כרב מברך בכדי שהשיער שלי לא יפריע לו לראות טלוויזיה,
שלושה ימים רצופים של בכי עברו עליי, הסתובבתי עם עיניים ופנים נפוחות מבכי,
שבבוקרו של היום הרביעי מאז הודעתו, הוא התקשר אליי מהעבודה ואמר שאברר מחירים לטיפול זוגי
ביררתי מחירם וקבעתי פגישה,
היינו בפגישה ראשונה,
ששם אמר למטפלת הזוגית שאם היה יוצא לחודש כמו שהוא מכיר את עצמו לא היה חוזר בכלל.
ששאלה אם הוא אוהב אותי הוא ענה לה מבלי לחשוב שכן,
וששאלה לגבי יחסי המין,
השיב שלא מפריע לו שחצי שנה לא יקיים יחסי מין.
לאחר ששטחנו בפניה את הדברים,
קבענו פגישה נוספת והיא אמרה שהיא אופטימית ואני השבתי שלפחות מישהו מאיתנו אופטימי.
מאחר שאני מכירה את בעלי, אני יודעת שהוא אדם שקול ואינו זורק סתם דברים לאוויר,
ושתשובותו לאחר שבוע של רכבת הרים רגשית, וכך ששבר אותי לרסיסים,
לפתע דיבר אחרת סה"כ יומיים אחר שהצהיר שוב ושוב שהוא רוצה לסיים את הקשר מפאת הדברים שכבר ציינתי
אתמול הוא יזם יחסי מין (אחרי חצי שנה ללא), אך בנשיקותיו היה משהו קר ומנוכר ולא כאילו הבנאדם ממש רוצה להיות שם,
אני מבולבלת,
וכבר לא יודעת מה לחשוב,
האינטואיציה הפנימית מרמזת לי שאין טוהר כוונות בשינוי הפתאומי שחל בו,
והמחשבות לא נותנות מנוח,
מה מהדברים נכונים?
מרגישה שלמרות שאני אוהבת אותו, אני חשדנית וסקפטית לגביו ולגבי כוונותיו,
ומרגישה שאני מהלכת על חבל דק בין שפיות לחוסר שפיות.
עליי לציין שמעולם לא אמר את הדברים בצורה כל כך חדה,
תמיד אמר לא יודע,
עליי גם לציין שאחרי מריבות קודמות הוא חוזר להיות מעיין בנאדם אחר נחמד יותר לתקופה של חודש,
עד לפיצוץ שקורה שבכל פיצוץ המצב מדרדר יותר ויותר
לא יודעת כבר מי אני ומה לעשות או לאן פניי מועדות,
אנא האירו את דרכי,
והעירו גם אם יש צורך
מתנצלת מעומק הלב ומקווה שתסלחו על האורך,
אנא עיזרו לי,
כי אני כבר מרוסקת לרסיסים

שלום רב,


פנייתך מאוד ריגשה אותי.
דבריך נכתבו ברגש מלא, בכנות ובאנושיות.
אתם נתונים למשבר זוגי קשה וכואב מאוד. גם לך וגם לבעלך.

עם זאת, כל הכבוד לך הצלחת "לגרור" את בעלך לטיפול זוגי.
ולמרות שהמוטיבציה היתה יותר שלך, הוא שיתף פעולה והגיע לשיחה, ואף נכנס לקו אופטימי יותר.
כל הכבוד גם לו.
יש ביניכם משבר אמון אישי, ויקח זמן עד שתרגישי בטוחה.
תהיי סבלנית.

עצתי לך:

1. המשיכו והתמידו בטיפול הזוגי - במיוחד שיש לכם מטפלת אופטימית (זה חשוב. לצערי יש היום מטפלים שמהווים טריגר לפרידה ולא לשיקום).
2. לאור מצבך הנפשי הירוד - אני מציעה לך לטפל באופן אישי בך להתחזקות:
ספורט, מדיטציה, תזונה טובה, קריאה, מנוחה, ......ואפילו לתקופה קצרה טיפול תרופתי שיחזק אותך.

הרבה הצלחה!
ותזכרי - מכל לימון אפשר לעשות לימונדה!

טלי מנדיוק