קשר זוגי

שלום רב לכם
היני בת 31 בן זוגי בן 35 אנו ביחד כ- 10 שנים עם הרבה ירידות מעט עליות. בשנתיים האחרונות נולדה לנו ילדה. כשנודע לי שאני בהריון רציתי להתחתן אבל משהו עצר בעדי. אמרתי לעצמי זה רק בשביל הילדה (שזה המון) אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להגיד ,הנה הוא בן זוגי,. אז ביטלתי. (רק כדי להכניס אותך לתמונה, הוא טיפוס טוב אבל הוא מרבה לפגוע מילולית ונפשית )המון פעמיים עד לא מזמן רציתי לעזוב ותמיד הוא היה עושה משהו טוב או דווקא רק מאיים כדי שאני לא יעזוב ואז למחרת הכל היה בסדר וכך זה ממשיך.
היום אנחנו גרים ביחד בגלל הילדה אמרנו שננסה כי גרנו אצל הורי תקופה. אנחנו בבית כחודש וקצת, שלושה שבועות מתוכם אנחנו רק רבנו ברמה שלראשונה הוא הרים יד וזרק דברים בבית וצעק כשהילדה ישנה וממש רציתי לעזוב את הבית לילה אחד מאוחר. אבל הלכנו לישון ולמחרת הוא ישב איתי בשיחה אישית ואמר לי טוב אני ממש ממש מצטער אני מתכוון לא לקחת כלום יותר קשה אני הולך להשתנות תנסי אותי צ'אנס אחרון, אין יותר קללות אין מריבות אין כעסים תנסי, והאמת ששבועים בערך הכל מצויין הוא ממש מתנהג יפה. אבל אני מרגישה כאילו אני מחזיקה רימון ביד ועוד מעט מישהו ימשוך את הניצרה וגם אני מרגישה שעמום בבית , אפרופו הוא לא סובל את המשפחה שלי גם לא המורחבת אז איני מזמינה אף אחד אלי אני פשוט הרבה אצל אמא או הולכת לדודים עם ילדים בגיל הבת שלי.
לא יודעת מה לעשות אני כל הזמן אומרת בלב בא לי להיות עם מישהו אחר בא לי להרגיש באמת סיפוק ואהבה ומצד שני אני אומרת לא יודעת אני אולי טועה . מה עושים עוזבים ממשיכים אני ממש כמו מת מבפנים