התייעצות דחופה

לבן המסור שלום רב,

אכן מצב מדאיג.
עם זאת, אני מוצאת כי אמך מוגנת באופן יחסי ולו מהעובדה כי היא תחת טיפול תרופתי התואם את נטיותיה (לגבי מינונים יש להיוועץ עם רופא בעניין).
הסימפטומים הפיזים שפוקדים אותה אכן מראים על הכאב הנפשי והפיזי בו היא נתונה.
אני ממליצה מאוד כי תעודדו את אמא לקבל עזרה מקצועית . מקום בו תוכל לקבל ליווי, תמיכה וצמיחה מהמשבר שנוצר.
ובנוסף:
בן כמה אתה?
האם יש ילדים נוספים במשפחה?
מה מצבו של האבא?
האם אמא עובדת?

בברכה,
טלי מנדיוק

תודה על התשובה המהירה, בהחלט עזר לנו לשמוע דעה מקצועית.

להשלמת התמונה, אני בן 27 ויש לי שתי אחיות בנות 29 ו 25. לאבי שני ילדים מנישואיו הראשונים בני 34 ו 32, אנחנו לא ממש בקשר איתם. בעבר היו הרבה בעיות ביניהם ובין אימי מה שהוביל בסופו של דבר לניתוק ומגיל לא מבוגר הם לא מגיעים אלינו הבייתה.
אבא שלי למרות שאין ספק שלא קל לו עם כל הסיפור הזה... לא קיבלנו את הרושם שגם קשה לו מידי. הוא לא מנסה ליצור קשר איתנו כדי להביע חרטה ואפילו להפך משתמש בנו כתירוץ מדוע לא רצה לפרק את הבית.. למרות שאנחנו מתקשים להאמין. הוא כתב לי רק כמה משפטים במסנג'ר.. וגם בהם הביע צער על כך שהילדה גדלה כמוסתרת. יש לציין שהוא כן ביקש מאימי שלא תספר לנו על כל זה כדי כביכול לא לפגוע בנו.. לדעתי העדיף לא לפגוע בשמו בטוב.
ביום הראשון לאחר הבשורה הזאת אימי לא ישנה בבית ולכן ניסה להתקשר איתנו מספר פעמים לברר לשלומה, לא ענינו.. הרגשנו יותר מידי כעס והעדפנו לא לדבר איתו בשלב הזה. מאז שחזרה הבייתה הוא לא מתקשר.
כאשר הוא מספר לאימי מה קרה הוא אומר את הדברים בצורה קשה ופוגעת... מה שיותר מתמיד מקשה עליה להתמודד עם המצב.. משפטים כמו "אפשר לאהוב שתי נשים" יוצאים מפיו מבלי לחשוב פעמיים.
אמא עובדת חצי משרה, היא בת 63 והוא בן 62, שניהם בעתיד הלא רחוק כנראה בפנסיה.

שוב תודה, אשמח לקבל מידע נוסף.

לבן המסור,

טוב היה לקרוא שלאמא יש תמיכה ממך ומשתי האחיות, מה גם שכולכם בוגרים. זה טוב.
אני מאוד מבינה את הכעס שלך / כם על אבא, עם זאת סבורה כי גם הוא זקוק לתמיכה בימים אלה.

עצתי בעינה עומדת - לעודד את אמא (גם את אבא) לקבל תמיכה מקצועית חיצונית,
כך שהמשבר הזה, עם כל הכאב הגדול - יהפוך למנוף לצמיחה ולשינוי חיובי .

הצמיחות הכי גדולות של בני האדם הם מהמשברים אותם הם עוברים.
לעיתים זה כואב, מתסכל ואכזרי - אבל זו המציאות.
אנשים יכולים לבחור לצמוח ממשבר, ויכולים לבחור להישאר קורבן.
כולי תיקווה שכולכם כיחידה משפחתית ובפרט אמא תבחרו בעתיד לצמוח מהמשבר, ולצאת ממנו חזקים ומחושלים.

בהצלחה!
טלי מנדיוק