חולת ניקיון

שלום רב,


יפה בעיני הרגישות שלך לגבי האחיין שלך, והאכפתיות לגבי איכות החיים שלו.
יפה שאתה דואג לו, ורוצה שההורים שלו יקדישו לו זמן איכות.

לגבי שאלתך האם יש 'מחלת נקיון' - אכן כן. יש הפרעה שנקראת OCD. זוהי הפרעה בה אנשים מתנהגים באופן אובססיבי וכפייתי לגבי נושאים שונים. למשל נקיון אובססיבי.
ההגדרה להפרעה היא, בזמן שההתנהגות מפריעה למהלך החיים.
אולם ניתן לקבוע באם מדובר בהפרעה ע"י אבחון אצל רופא פסיכאטר, וניתן לקבל טיפול תרופתי.

מספר שאלות לי אליך:

*בן כמה אתה?, האם אתה נשוי, אב לילדים?
*מדוע זה כה מדאיג אותך?
*איך הקשר שלך עם האחיין? האם אתה קרוב אליו ומקדיש לו מזמנך?
*איך הקשר שלך עם האח / הגיסה? האם שוחחת איתם בעדינות על דאגותיך?

בברכה,
טלי מנדיוק

אבל אני בחורה. בת 33 . רווקה ואין לי ילדים.
מדובר באחיין שלי (בן אחי).

אני אוהבת אותו ואני דואגת לו דווקא בשל העובדה שהוריו מאוד פסיביים בנושא של חינוך והשקעה. לא משקיעים כלל וכלל. מצידם שהילד ירבוץ מהרגע שהוא חוזר מהצהרונית מול הטלויזיה. בלי שום חוגים. ללא שום גירויים שילד כה זקוק להם. זה מרתיח את דמי.

אחי מאוד מאוד סביל. כל דבר צריך להגיד לו. הוא מאוד לא וורבלי. מופנם, חסר ביטחון. הססן. מעולם לא ראיתיו יושב עם ילדו ומספר לו סיפור או מדבר איתו שיחה ערה/לוקח אותו על אופניים. הכל רדוד. ואני חוששת שהילד שלהם יסבול מהזנחה סביבתית/משפחתית או איך שלא מכנים זאת בז'רגון המקצועי.

לאחרונה אני התחלתי לבלות קצת איתו. בזמנים המוגדרים שאפשר. ערבים, שבתות. כשאני מציעה לאחי לעודד את ילדו לקרוא ספרים הוא מיד מתנער וטוען שאי אפשר להכריח - פשוט נח לו להאחז בתירוץ הקל הזה....
הצעתי בפניהם לרשום אותו לחוג במתנ"ס. וזה לוקח להם יובלות לעשות זאת. לא יודעת מאיזה תירוץ: קמצנות (הצעתי שאני אשלם על החוג), עצלנות (הצעתי שאני אעזור להביא ולקחת אותו משם). מה עוד צריך לעשות כדי לעורר את שני החולמים הללו? ועליה אני בכלל לא מדברת: סובלת מפיגור סביבתי ורמת אינטליגנציה נמוכה מאוד. אני לא מאבחנת לכן לא אוכל להגדיר מה בעייתה. אני לא בקשר מעולה איתה.

הכל רדוד, ריקני. הילד צמא לגירויים אבל כשהוא רואה את הוריו הרצון הזה מתגמד ומדוכא על ידם.

מה דעתך? איך אפשר להעשיר את עולמו של הילד מבלי להיות תלויים בהורה?

כל הכבוד על האכפתיות, הרגישות, הדאגה והמסירות שלך לאחיין שלך.

לגבי הוריו - כל עזרה תמיכה או עידוד כלפיהם הם מעשה חיובי וחשוב. אני מניחה שכל ביקורת כלפיהם עלולה להוריד עוד יותר את תפקודם.
לכן אני מציעה כי תעודדי ותתמכי בהם ככל שתוכלי, תמיכה שבאה ממקום של אמפתיה ורגישות ולא ממקום של יאוש, אכזבה וביקורת.

לגבי הילד - את נחשבת לדמות חשובה בחייו. אי לכך, המשיכי להעניק לו חום, אהבה, אכפתיות ,מחשבה וכל שאר הדברים הנפלאים שאת ממלאת בחייו.
אין לי ספק כי דמותך החיובית הינה גורם משמעותי וחשוב בהתפתחות שלו כאדם.

בהצלחה!

טלי מנדיוק