גיל 3 האיום...

שלום רב.
בתי הבכורה בת 3 וחצי בקרוב. לפני חצי שנה נולד לה אח. גלי היתה תמיד ילדה נהדרת ומאוד קשובה (לא אוהבת את המילה ממושמעת...) כשנולד גיא היתה לה תקופת משבר שהתבטאה בעיקר בלא רוצה וטנטרומים הראשונים בחייה. הללו חלפו מהר מאוד. לאחרונה שוב החלה התנהגות בעייתית. יתכן כי סביב הפיכתו של גיא לתינוק פעיל ותקשורתי יותר ואולי גם עם סיום הגן בקרוב. ההתנהגות מותירה אותנו ההורים לראשונה מעט חסרי אונים. אתאר זאת כאילו נכנס בה הילד הרע. היא מקבלת פנים חתומות, לא עונה, או אומרת לא, על כל נושא אוילי. אני אומרת לה שהיא יכולה לבחור להמשיך בקו זה וללכת לחדר, או להשאר איתנו בטוב. היא בוחרת בחדר, לעיתים אף אומרת שהיא רוצה להיות "ילדה רעה" ומיד פורצת בבכי כבד. לרב אחרי דקות ספורות מבקשת לחזור לסלון באה ומבקשת סליחה. לאחרונה סיפור זה יכול לחזור מספר פעמים, ואז לסליחה אין ממש ערך. ניסיתי לתת לה סמיילי על המקרר בסוף כל יום טוב, וזה עבד לכמה ימים.... זיהינו שהתנהגות זו קוראת הרבה יותר כשאביה נוכח (יש לציין שאני דמות יותר סמכותית עבורה). אתמול אחרי שעתיים עם חזרה של טקס זה מספר פעמים פשוט הסברתי לה שהיא הולכת לישון ואין יותר סלון וסליחה. בכתב מעט ונרדמה. מה לעשות? אולי איננו נוהגים נכון? אשמח לכל הכוונה. עלי לציין שגלי ילדה מאוד רגישה, עמוסת נתינה ואהבה, ואינטיליגנטית באופן מאוד יוצא דופן. יחד עם זאת עקשנית ודעתנית ומאוד מדוייקת ברצונותיה מגיל מאוד צעיר.