תגובתכם,בבקשה!

חלק מתפקידה של גננת הוא איתור קשיים. עצתי לך היא להתייחס לדיווחי הגננת (לגבי פתיחות חברתית, נטייה לויתור, גילויי עיקשות וכד') באופן ענייני, לא כמתקפה או ביקורת על הילדה אלא כמידע העשוי לקדם את הילדה. עם זאת, אם נראה לך שראייתה או התייחסותה של הגננת אינה מאוזנת – שהיא אינה רואה את כל הטוב שבילדה ואינה מפגינה גם אהבה, חום ופרגון רב כלפיה (כפי שמצופה מגננת לילדה בת שנתיים) – שוחחי עם הגננת בפתיחות לגבי השגותיך. אם אינך מצליחה ליצור דיאלוג בונה עם הגננת, יש לשקול את העברת הילדה לגן אחר.

היי,

הבעיה שמדובר במטפלת ולא בגננת. כך שאני לא ממש מחשיבה את דעתה למספיק מקצועית.

אני חושבת שברגע שמשווים ילדים בגיל הזה זו התייחסות לא נכונה שיכולה להוריד מביטחונה של הילדה. הרי אסור להשוות אפילו בין תאומים כי כל אחד עולם ומלואו.

מה גם,שעקשנות מתאימה את לגילה-גיל שנתיים.

אין לי מושג איך לומר לה את כל זה בדרך שלא תפגע בה . האם לומר ששוחחתי עם איש מקצוע/רופאת ילדים?
תודה רבה,
חגית.

תשובתי תקפה גם למטפלות... בכל מקרה, כדאי לך לשכלל את יכולתך לתקשר באופן אסרטיבי – לשוחח באופן ישיר, כן ופתוח על ציפיותיך, חששותיך, השגותיך וכיו"ב – עם המטפלים בילדה (היום זו המטפלת, מחר תהיה זו המחנכת). להבדיל מ"תקשורת" אגרסיבית (=תוקפנית, שמטרתה לפגוע), תקשורת אסרטיבית דווקא ממזערת את הפגיעה בין אנשים שלהם, מטבע הדברים, אג'נדות מנוגדות.

תודה רבה,

אתה ממש, אבל ממש צודק!!!!!

אני חייבת לציין שההתנסחות שלך מרשימה אותי !!