מה יהיה?

שלום.
אינני יודדעת אם יש פתרון כלשהוא לבעייתי, אך מוכחה לספר, ואם יש לכם רעיון/פתרון- אשמח לשמוע...
אני נשואה 7 שנים ויש לנו ילד כבן שנתיים. מאז שבני נולד לא היו בעיות כלשהם עם חמותי. אני חייתי בפינה שלי, והם בפינה שלהם. בעלי, לעומת זאת, (הבן שלה) מדבר עם הוריו הרבה מאוד- כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. זה קצת הפריע לי, כי אני לא רגילה לזה (זה לא קיים במשפחתי), אבל כל עוד אני לא הייתי נוכחת בשיחות ואני לא שומעת מהם- דיי הבלגתי.
הבעיה החלה כשנולד בני. חמותי לא חדלה להתקשר לראות מה שלומו. (והיא שואלת רק עליו). היא מתקשרת כל יום ואפילו כמה פעמים ביום. ואותי- זה משגע, מכמה סיבות:
1. מפריע לי שהיא מתקשרת כ"כ הרבה ושואלת עליו וחוקרת מה איתו.- אני מרגישה כאילו אני במעקב תמידי, וזה ממש לא הרגשה נעימה. ובגלל שהיא טיפוס לחוץ- כל הזמן כשהיא מתקשרת אני משתדלת שבני לא יבכה ויהיה רגוע- כי אם היא שומעת אותו בוכה היא שואלת מה קרה לו וכו'... בקיצור- מציקה, חונקת!!!
2. מפריע לי שהיא שואלת רק עליו, לא שואלת לשלומי או לשלום בעלי. כאילו אנחנו כבר לא קיימים, לא חשובים.למשל אם אנחנו באים אליהם היא נותנת נשיקה רק לבני, שוכחת אותנו כאילו אנחנו לא קיימים. וזה ממש פוגע בי! אני מרגישה שהבאתי אותו לעולם- אז די, אני כבר לא שווה בשבילה, או שהיא כבר לא צריכה אותי, או משהו כזה...
התנהגותה גרמה לי לחוש רע וגם לבעלי שנמצא בין שתינו.בגלל זה לא היה לי נעים כבר לבוא אליהם, כי אני מרגישה שם אפס. אין כל התייסות אלי, רק לבני. בעלי יודע שאני צודקת, כי הוא גם הרגיש את השינוי, אך הוא חושש להודות בכך. יום אחד בעלי פשוט אמר לה מה שאני מרגישה והיא התקשרה להתנצל. זה עזר- אבל רק קצת. היא עדיין מתקשרת כל הזמן ושואלת עליו. ופתאום היא נזכרת שהיא עוד לא שאלה מה שלומי- אז היא שואלת (ואנחנו כבר לקראת תום השיחה...) כשאנחנו באים אליהם היא משתדלת מאוד לזכור לתת לי קודם נשיקה, ואני חשה את זה ולא בא לי שיעשו משהו כדי לרצות אותי ושהוא לא מהלב...
בנוסף לכל זה, היא כל הזמן קונה לבני מתנות ובגדים על ימין ועל שמאל. זה מוגזם בעיני!!! היא לא חדלה מלקנות לו דברים, וכשאנחנו רוצים לקנות משהו- היא ישר אומרת אני אקנה, אני אקנה... אני מרגישה שהיא מנסה לתפוס לי את המקום של האמא (כך הרגשתי מאז שהוא נולד, שהיא כל הזמן רוצה להיות איתו, ועוזבת את עבודות הבית כדי להיות איתו, לא הולכת לעבודה כדי להיות איתו- בעיני זה מטורף ולא נורמלי, והיא לא מתנהגת כמו סבתא...) הבעיה גם שהצעצועים או הבגדים שהיא קונה- היא לא מוכנה שנחליף אותם (והיא כל הזמן טועה במידה ובד"כ גם קונה בגדים מכוערים...) היא לא אומרת את זה מפורשות, אבל אם נחליף היא תפגע...
ולפעמים היא גם מעבירה לי בגדים/ספרים יד שניה (שלא תמיד יש ל מקום ורצון לקחת אותם)- אבל אני יודעת שאצלם פשוט אי-אפשר להגיד "לא" כי זה לא מתקבל בעין טובה...
מה לעשות איתה?