לחנך פעוט ואת אבא שלו

ממכתבך ברור שלא נערכתם כהלכה לחזרתו של בעלך לארץ. קחי אותו לשיחה רצינית (בהליכה על שפת הים, למשל, לא בתום ויכוח בבית) ופתחי את השיחה בהכרה שכל שינוי דורש הערכות, שהיחסים ביניכם נמצאים בנפילה חופשית כי לא נערכתם מראש לשינוי הדרסטי ושעדיין לא מאוחר לעשות זאת כמו שצריך. זו יכולה להיות הזדמנות מצויינת עבורכם להכיר אחד את השני מחדש, להבהיר ולתאם ציפיות ולהגיע להבנות חדשות. במקרה והשיחה לא תצלח או שלא תגיעו להסכמות משביעות רצון, אל תהססי לפנות (עם בעלך, ובלית ברירה, לבדך) לפסיכולוג/ מטפל זוגי לקבלת הנחייה מקצועית. בהצלחה!

היו/יש לנו שיחות בנושא, ויש הרבה היבטים בהם איכות חיי המשפחה והקשר הזוגי השתפרו בעקבות החזרה לארץ (מבלה הרבה יותר עם הבן שלנו הרבה יותר מעורב, אנחנו יוצאים יחד כזוג, חידשנו הרבה קשרים שהתנוונו עם חברים ועוד)
בעלי מודע ברמה התיאורטית לחשיבות האכילה ליד השולחן וגם מבין שהוא דמות לחיקוי לטוב ולרע, אבל בכל מה שקשור לנוחות האישית שלו - קרי, אוכל (מתי שבא לו ומה שבא לו) וטלויזיה (הוא מכור וזה הבילוי מס' 1 מבחינתו) זה תמיד מקום ראשון ויש מבחינתו אפס גמישות.
הגענו למצבים מגוחכים שאם בא לו חטיף 10 דק' לפני ארוחת ערב הוא לא מסוגל להתאפק (גבר בן 40 !!!! ) ואז (אחרי עבודה מאומצת של שכנועים והסברים מצדי - ולא תוך ריב או ויכוח) הוא הולך לחדר אחר כדי שהבן שלנו לא יראה.
כנ"ל לגבי לכבות את הטלויזיה בזמן הארוחה - כמה שלא דיברנו על החשיבות של ניהול שיחה בין בני המשפחה סביב שולחן האוכל (הוא גם שומע את זה לא רק ממני, מחברים, סופר נני למינהם וכו' - כך שברור לו שזה לא קפריזה שלי נגדו) והחשיבות של להתרכז בארוחה - עדיין, הטלויזיה דולקת.

...ובדיוק מסיבות אלה הוספתי שאם לא תצליחו להגיע להסכמות משביעות רצון, אל תהססי לפנות (עם בעלך, ובלית ברירה, לבדך) לפסיכולוג/ מטפל זוגי לקבלת הנחייה מקצועית. בהצלחה!