שלום..

האמת, אני מנסה להבין מה לא בסדר.. אולי אתם תוכלו להגיד לי מה הבעיה...
אני בת 23, בקשר טוב מאוד עם המשפחה... אבל על אחותי (היחידה, הקטנה) ואמא שלי לא...
נראה כאילו אני תמיד מאכזבת אותם, ותמיד אני לא בסדר.. וכל מה שאני עושה, לא נכון... גם אמא שלי לא טורחת להסתיר ממני שהיא חושבת ככה..
הפסקתי לעזור בבית, גם כשאני עוזרת, תמיד זה נגמר ב"תודה" לאחותי, לבת הדוד שלי, או למי שנמצא איתי בבית, ואז שכאומרים לאמא שלי שזו הייתי אני, היא אומרת- אה, טוב..
כל כך קשה לי, אני אוהבת אותה עד עומק ליבי... היא אחד האנשים היקרים לי בעולם... אבל נראה שאני לא מספיק טובה בשבילה..
אני כל כך רוצה לחזק את הקשר שלנו, אבל לא מסוגלת "להטיח" לה בפנים, כמה שהיא פוגעת בי.. כמה שהיא פגעה בי..
כמה שכל החיים נמאס לי לשמוע שאני מאכזבת אותה, ולא יצאתי הבת שהיא ייחלה לה..
עם אחותי, אותו סיפור...
אני קשורה אליה כמו שאני לא קשורה לאף אחד, אבל נראה שגם בשבילה אני לא מספיק טובה...
אני כל כך רוצה לחזור להיות איתן בקשר כמו באמת הייתי רוצה... מה לעשות?
יש לציין כי אני אחותי ואמא שלי בקשר טוב מאוד! אנחנו אוהבות מאוד , דואגות אחת לשנייה, מדברות אחת עם השנייה וכל הזמן ביחד! רק שלפעמים, קורים המקרים האלו.. פשוט לאחרונה הם קורים יותר..
תודה מראש...