יחסים קשים עם אחי הקטן

שלום רב,


הצטערתי לקרוא את פנייתך.
את באמת זקוקה ורוצה קשר ותמיכה מאחיך, אולם הוא בחור צעיר, ועסוק בחיים שלו.

א. רוב בני ה- 18, הם צעירים שנמצאים עדיין בשלב של גדילה והתפתחות, ובאמת עסוקים בעצמם. ז"א שאחיך תואם לבני גילו.
ב. את זקוקה לעזרה ותמיכה בכל זאת, וכנראה שהאח לא יכול להבין ולספק זאת. לכן אני ממליצה לך לקבל עזרה ממבוגר אחר (הורים / משפחה / חברים), או מאיש/ת מקצוע.

בהצלחה!
טלי מנדיוק

שלום.
שמי מורן ואני כבת 18 וחצי ורציתי להתייעץ עמך על בעיות שיש לי ויחד עם זאת עם הוריי.מגיל 16היו לי 3 חברים שלא היה לי קשר מוצלח איתם כלל ולא מצאו חן בעיני הורי,וכיוון שהייתי ילדה קטנה בגיל ההתבגרות היו לי המון ריבים עם ההורים שלי אם זה לביי השעות מאוחרות,הלימודים,והחברים שהייתי עימם ובכלל באופן כללי על ההתנהגות שלי שאני עונה להם.כיום אני בת 18וחצי ואני מרגישה שהשתנתי המון לקחתי את הלימודים יותר ברצינות למרות כל הקשיים שיש לי בהם אני מאוד משתדלת להצליח וגם מבחינת ההתנהגת אני מרגישה וגם החברות שלי אמרו לי שהשתנתי לטוב וניתן גם לראות זאת.באופן כללי אני מאוד בוגרת ואחראית ולפני כחצ שנה אבי הוציא לי מכספו רשיון נהיגה.אוקיי זה היה רק באופן כללי.הבעיה היא עכשיו יש לי חבר כבר חצי שנה שהוריי מאוד אוהבים אותו אבל אני מרגישה שהם מדברים ומתנהגים אליי כילדה קטנה,התחלתי לחזור למריבות איתם,אני לא מדברת עם אבי אנחנו בסכסוך ולי מאוד כואב שאני לא מדברת עם אבא שלי,כי הדבר הזה זה ממש לא אני.הוא בן אדם קשוח ואני לא רוצה לפנות אליו,הורי חושבים שהם תמיד צודקים,השבוע רבתי איתם פעמיים אני מרגישה שאני נימצאת עם אגואיטים שלא אכפת להם ממני ועל כל דבר קטן הם רבים איתי.פעם הייתה לי את הבעיה שאני לא יודעת להעביר דברים ושאני מדברת בצעקות,אבל כיום גם כשאני פונ אליה ומדברת בנימה יפה ורגועה ומנסה להסביר להם את הדברים אין הבנה,אימי קוראת לי מתוסבכת ושאני צריכה פסיכולוג,ולי-נימאס מכול זה!מהדברים השטותיים שהם אומרים עליי,על החוסר הבנה גם בצורה יפה ובאמת ובאמת שזאת בצורה מכובדת ויפה,כמה שאני ישתדל להיות טובה הם יחפשו את הרעה ויעשו לי דווקא,בשבע האחרון קיבלתי עצבים בגוף מהמריבות איתם הגעתי למצב באמצע השבוע(והיום)שהראש שלי כואב לי עד מאוד ואני נימצאת בדיכאון עם עצמי וחונקת דמעות,אבל להם לא אכפת,אני מאוד השתנתי,אך ללא הועיל.מה אני צריכה לעשות ממש קשה לי זה גורם לי רע ואני מרגישה שאני שוקעת עם עצמי אני מרגישה שפשוט אני רוצה לאסוף את הדברים ולעבור דירה למרות שזה לא מה שברצוני לעשות אבל מבלי ברירה.מה את מייעצת לי לעשות?אשמח מאוד לעזרה אני ממש זקוקה לה וכבר לא יודעת מה לעשות אם הגעתי למצב עכשיו שאני צריכה ייעוץ.

למורן שלום רב,

הצטערתי לקרוא את מכתבך.
על הקושי שלך להסתדר עם ההורים ובמשפחה.
עם זאת, הבעיה מאוד נפוצה ושכיחה בקרב מתבגרים בגילך, ובד"כ נפתרת במהלך השנים.
כיוון שמדובר בקשר בעייתי מספר שנים, וכיוון שאת עושה הרבה מאמצים והוריך לא מחזקים אותך, אני בהחלט משוכנעת שכדאי שתפני לאיש/ת מקצוע שיתמכו בך ויעזרו לך , וייעצו לך לגבי הקשר עם ההורים.
בסופו של דבר אלה הוריך, ואת הבת שלהם, את צעירה וזקוקה להם, וצריך לעשות ככל הניתן על מנת להגיע לתקשורת טובה וחיובית.
לגשת לייעוץ זו לא בושה, נהפוך הוא. צריך להיות עם ראש פתוח עם אישיות גמישה ונוחה על מנת לקבל עזרה חיצונית.
זה שאת תקבלי הדרכה לא עושה אותך אשמה.
זה יעשה אותך בוגרת ונבונה.

במסגרת מאמציך, והרצון שלך לשינוי אמיתי, אני מציעה לך לפנות לעזרה חיצונית.

בהצלחה!
טלי מנדיוק