עזרה למי שלא עוזר לעצמו

היי, אני בת 32 ויש לי אח גדול בן 33 שכנראה סובל מבעיה חמורה מאוד שאיננו מודעים לה. אחי גר עם הוריי , כאשר אבי אחרי אירוע מוחי ומתפקד עצמאית מעט מאוד. מזה שנים , אחי לא עובד וטוען שאינו רוצה לעבוד. במשך כל ילדות והתבגרותו, לא היו לו מסגרות למרות שהוא מאוד חכם ורגיש. הפסיק את לימודיו על דעת עצמו בגיל 15, החליט שלא בא לו לעשות צבא ומכאן והלאה, התיישב בבטלה גמורה בבית, שינה, חברים ובילויים. מיותר לציין כי הוריי, שמעולם לא נקטו גישה של מנהלי העיניינים בבית, חשבו שבאיזה שהוא שלב הוא ימצא את עצמו, אך היום כבר ברור לכולם שהוא פשוט אבוד. כמשפחה, יש לי עוד אחות גדולה, כבר די ברור לנו שכנראה לעולם הוא לא יכנס למסלול תקין ובריא. הבעיה הגדולה היא לא העבודה אלא חוסר המעש.עד לפני כחמש שנים למרות חוסר תעסוקתו, הוא תמיד היה מסתובב עם חברים, צוחק נהנה, "מסתלבט". המצב החמיר לכך שהוא ניתק את כל קשריו עם כל חבריו, ומפציר מאיתנו שלא נמסור שום מידע עליו לאף אחד שאנו פוגשים באקראי. אין אנו יודעים את הסיבה, כי הוא לא מוכן למסור שום מידע על עצמו. בבית, הוא התחיל לנהל את הוריי, (לא להביא אנשים לבית, הווליום של הטלויזיה, הרדיו, ועוד כל מיני דברים קטנים והזויים). הבהרנו לו שלא יתכן שיתהלך בבית בחוסר מעש הוא כל היום ישן וכל הלילה במחשב, ושיתחיל לחלק הוראות להוריו. הוא התחיל להיות פריק של ניקיון ומלחיץ את הוריי לגבי סידור הבית. הוא לא מוכן לקבל אחריות על שום נושא בבית למעט נושא הקניות מכיוון שזה הדבר היחיד שהוא זקוק לו. הוריי אף פעם לא יוציאו אותו מהבית והם סובלים בשקט אך מאוד ממורמרים. יש לציין שהוא די "ביריון" והם מעדיפים לא להתעמת איתו. להוריי אין קשר הדוק עם המשפחה המורחבת כך שאין להם אפילו עם מי להתייעץ. כיצד ניתן להאיר את עיניו שהוא פשוט מתדרדר מיום ליום?
רויטל