אימא מבוגרת וילדים מבוגרים

הוא היה רק בן 17 שנכתבה הצוואה הזו.ואני מנסה לחושב...גם אם בן אדם מסתבך,זה מצדיק?הוא לא ביקש כסף,הוא לא תבע כלום,הינה כל השנים האלה מאז מותו של אבא,הוא לא תבע כלום,התחלתי לנסות ולברר מה באמת קרה שם,מה הסיפור מאחורי כל זה?אימא כמובן לא מוכנה לדבר על זה,אבל עם השנים למדתי שאת הצד שלה תמיד "זכינו" לשמוע,אבל כבר התברר לנו לא אחת.....שאם לומר בעדינות....היא שקרנית (מצטערת אין לי מילה אחרת),עם האח המנותק ניסיתי לייצר קשר לפני משהו כמו 5 שנים,דיברנו טלפונית מספר פעמים(אחרי 12 שנים של נתק מוחלט).הוא היה ברור ורגוע כמו שתמיד הכרתי אותו,לא דברן גדול,אחרי כמה שיחות אמרתי שאני מאוד רוצה לפגוש אותו,הוא שאל למה?מה קרה אחרי 12 שנה?לא היתה לי תשובה(כנראה שבאתי לכל זה ממקום גבוה,כאילו הוא החלש),הסתבר לי שהיו דברים במשך השנים שהגיעו לאזניו....אם אפשר לומר....כנראה שאני ואחי הצעיר נדבקנו ברעל שאימא הזריקה לנו...וכמה דברים הגיעו לאזניו....(ולמרות זאת הוא לא עשה דבר למרות שבחלק מהדברים הוא בהחלט יכל לעשות.....
השיחה האחרונה הסתיימה בזה שהוא אמר....מי שמבקש את רעתי במשך 12 שנים גם כשאני לא נמצא בחייו אין לי רצון להיות איתו בקשר.
בשבוע שעבר פגשתי מכר וותיק של הורי,מתקופת ילדותי,שגם איתו נותק הקשר לפני המון שנים(אין לי מושג למה)הסתבר לי שהוא בקשר עם אחי(הוא בגיל של אבא),ביקשתי שידבר עם אחי על כך,הוא אמר לי....תראי את וההורים שלך חיים בשקר ואת אפילו כנראה לא יודעת,אבל גם לזה אני כבר לא מאמין,אני יותר מאמין שאת כן יודעת ופשוט טוב לכם להמשיך ולפגוע בו(אחי),אימא שלך אמרה לו "תלך מפה אני לא אימא שלך....."היא צודקת היא לא אימא שלו.
הייתי בשוק,הוא לא הסביר יותר,הוא איחל לי חג שמח והלך.
מאז אני לא ישנה,לא יודעת מה לעשות.לכאורה אני צריכה להמשיך בחיי כמו שעשיתי 17 שנה,אבל אני מרגישה משהו נורא,תחושה שהיתה לי במשך שנים,שמשהו לא בסדר ועכשיו זה התפרץ כמו לבה,שורף לי בפנים,מרגישה נורא.לא מוצאת מנוחה,לא יודעת מה לעשות.

צרי שוב קשר עם אחיך - כתבי לו או לכי אליו אישית - ואמרי לו בכנות ופתיחות את *כל* מה שאת מרגישה וחושבת... אמרי לו שאת מכה על חטא על שנות הניתוק, שהדברים לא נעשו מרוע או בזדון, שאת מבקשת לחדש את הקשר, שישנה חרושת שמועות (גם לגביך) שאין לך חלק בה אבל היא מזעזעת אותך, שהגיעה השעה שתפסיקו להיות קורבנות של העבר ושל הוריכם ותתחילו לחיות כאחים בוגרים, וכו'. ישנו סיכוי שאחיך יתרצה, ובהזדמנות זו תפוגגו גם את המסתורין סביב התנכרותה של אמך וכד'. וגם אם לא יתרצה, תרגיעי מעט את השריפה שבתוכך בידיעה שעשית כל מה שיכולת לתקן את הנזק. בהצלחה! (וספרי לנו כיצד התפתחו הדברים.)

תודה על התגובה והינה אני מעדכנת
מיד לאחר שקראתי את תגובתך,לא יכולתי להתאפק יותר,אתמול לפנות ערב התייצבתי ליד ביתו של אחי,הוא עדיין לא הגיע הביתה אבל אישתו וילדיו היו,זו הפעם הראשונה למעשה שאני פוגשת אותה,שהרי בפעם הקודמת לפני שנים שדיברתי עם אחי,לא פגשתי אותה כלל.
אישה מקסימה באמת,שקטה ורגועה,ילדים בלונדינים,היה לי קשה אבל היא זו שהרגיע,אמרה שאחי מגיע מאוחר יותר בדר"כ בסביבות 20:00 והציע שנכין ארוחת ערב יחד,תוך כדי דיברנו,שוב יאמר לזכותה,היא הוליכה את הדברים.סיפרה לי עליו,על האיש שהוא,על דברים שעברו עליו....היה לי מאוד קשה לשמוע,לפני 3 שנים הוא חלה בסרטן,עבר מספר ניתוחים,כרגע הוא הרבה יותר טוב,עדיין עובר טיפולים אבל הוא הרבה יותר טוב,הוא עבר קשיים גדולים גם אישית וגם רגשית והיא אמרה לי שהסיבה שהיא מספרת לי את זה היא שהוא לא ידבר על זה,כן אחי אף פעם לא היה דברן גדול,בשלב מסויים היא התקשרה אליו ואמרה לו שאני פה,הוא באמת הגיע בסביבות שמונה בערב.
בקושי זיהיתי אותו,רזה מאוד,שיער אפור(קצוץ)אבל רןאים שכולו אפור.
הוא ניגש אלי לחץ לי את היד עם חיוך קטן,ניגש לילדים חיבק ונישק,התקלח וישבנו לשולחן.
לא נאמרה מילה ליד השולחן בנושא,דברנו על הא ועל דא,כאילו כלום,הבנתי ליד הילדים הוא לא ידבר על זה,שעה לאחר האוכל הילדים הלכו לישון ואז הוא התיישב לידי בסלון וחיכה.
פתחתי את ליבי כמו שבחיי לא עשיתי,אמרתי הכל,בדיוק כפי שהצעת לי ויותר,כן בכיתי נורא,הוא הקשיב לכל מילה ונתן לי לדבר עד כלות כמו שנאמר,נתן לי להרגע קצת ואז אמר שיש לו מה להגיד.הוא ניגש לחדר והביא תיק מסמכים מסודר,די הרבה מסמכים.
ואז סיפר לי....שאנחנו אחים למחצה,הוא בנו של אבי למעשה,לאבא היתה מאהבת שנכנסה להריון ולא רצתה לגדל אותו,אבא הסתבך עם כל הסיפור הזה ולכאורה היה פה תהליך מסובך מאוד.......(לא צריך להסביר יותר).אימא...אבא....מאהבת......זה מספיק ברור......
הוא היה בן 4 חודשים אז ואני בת שלוש וקצת,המסמכים מדברים בעד עצמם,אימו הביולוגית עזבה את הארץ ונפטרה לפני 13 שנה,הוא לא ראה אותה.
הוא אמר שכן היה בו כעס שזה דבר טבעי אבל יותר מכל היה בו כאב,כאב על כך שאף אחד לא סיפר לו כלום,כאב על ההתנהגות,כאב על ההזנחה וההשפלה(שבדיעבד כל הדברים התחברו לו עם השנים)כאב מההתעלמות כל השנים,היום אין בו כעס,הוא במקום אחר,הכאב הוא כאב,פחות אבל כואב.
ביקשתי לחדש את הקשר ובכל זאת ביולגים,חצי או רבע,גדלנו יחד,הוא אמר שכן,בואי נראה איך הדברים ילכו.נפרדנו בשעה 2 בלילה ואמנם עד עכשיו אני בוכה,אבל זה בכי טוב.
כואב לי עליו,כי מצד אחד אתה רואה אדם שאתה בעצם מכיר כן הוא לא בריא אבל הכאב הגדול שלי זה בעיניים שלו,העיניים שלו אומרות הכל,הוא כואב.
אני מקווה ויעשה הכל כדי שיהיה לו טוב ונעים ושמח.
אני רוצות להודות לך מקרב לב על ההקשבה והתגובה,שאולי זה כל מה שהייתי צריכה כדי לעשות את המהלך.
תודה רבה.

כל הכבוד לך! והמשיכי לטפח את הקשר עם משפחת אחיך...