הבן שלי לא אוהב את סבתא שלו

כשאנחנו בבית שלה היא בלחץ. כל חפץ שהילד נוגע בו, היא מפחדת שהוא יקלקל או ישבור. מפחדת שילכלך את הספות. שלא יכנס לחדר השינה ואם הוא פותח את המקרר אז הוא לא מחונך. היא נוזפת בו ומתעקשת איתו על שטויות והוא נעלב. (למשל כשהוא רצה לאכול עם הידיים, למרות שהוא יודע להשתמש בסכו"ם). כשהיא בסביבה אני כל הזמן צמודה אליו ובלחץ מהביקורת שלה.
היתה תקופה שהילד היה בא לבקר אותה בשמחה אבל היא תמיד היתה מקצרת את הביקור מכל מיני סיבות ותוכניות אחרות שהיו לה. אז הגענו למצב שבו הילד ממש מסרב לבוא לבקר אותה והוא אומר שהוא לא אוהב אותה. בגלל שהוא קטן (בן כמעט 3), הוא לא מסביר את עצמו הרבה מעבר לזה.
אנו מרגישים שאנחנו חייבים לה על העזרה הכספית שנתנה לנו, ומנסים כל הזמן לתווך בינה לבין הילד בתקווה לשפר את הקשר שלו איתה. הגענו למצב שאנחנו קונים לו מתנה בכל פעם שנוסעים לבקר אותה, כדי לשחד אותו. אני מרגישה רע עם זה אבל לא יודעת איך לפתור את העניין.
ניסינו לדבר איתה כמה פעמים על איך כדאי לדעתנו להתנהג עם הילד (לא לנסות לחנך אותו, לדבר אליו בקול נורמאלי וכד') אבל זה לא עזר. ניסינו את האפשרות שהיא תבוא אלינו במקום שאנחנו אליה, אבל כשהיא מגיעה אז הילד רץ ומתחבא בחדר אחר ולא רוצה להיות בסביבתה, עד שהיא הולכת. היו פעמים שהוא בכה כשהיא באה ואמר לה תלכי הביתה, ואילו כשאנחנו באים אליה הוא לא רוצה להיכנס לבית שלה, בוכה ועושה סצינה. היא מבקשת ממני שאני אביא לו צעצועים וDVD מהבית כדי שיהיה לו מעניין אצלה אבל אני לא מצליחה להעביר לה את המסר שמה שמפריע לו זה לא השיעמום אלא ההתנהגות והאופי שלה.
אולי יש לכם רעיונות או עצות מה כדאי לעשות במקרה כזה? הכי חשוב לי שהבן לא יפגע אבל מצד שני לא רוצה לפגוע בסבתא.

לרוני שלום רב,


הפנייה שלך מעוררת מחשבה.
מצד אחד את רוצה בטובת הבן ומשפחתך הצעירה, ומצד שני את רגישה ורוצה את טובת הסבתא.
ניכר שאת אישה / אמא / כלה טובה חיובית ורגישה ועל כך, כל מגיע לך כל הכבוד!
גישתך החיובית תעזור לך בחיים, וכן ירבו כמוך.

הקשר עם הסבתא אמור להימשך , צריך באמת למצוא את הדרך הטובה והחיובית לשני הצדדים, וזה דבר שיתברר עם הזמן והשנים.
אל תתייאשו.
לגבי הבן שלך, הוא מאוד פיקח ועלה פה על "המוקש", מה גם שאתם מתגמלים אותו במתנות לביקורים איתה.

א. צריך להפסיק לתגמל אותו במתנות, להפסיק לשכנע אותו, להסביר לו וכו'. צריך לקחת אותו אתכם לביקור אצל הסבתא, כמו שאתם לוקחים אותו לכל שאר המקומות שאתם לוקחים אותו (גן, גינה, חברים, אירועים, קניון וכו'...). ואני ממליצה לתת לו פידבקים להתנהגותו אצל הסבתא כמו שאתם נותנים לו בכל שאר המקומות בחיים (פידבקים מילוליים).
אם הוא מתחצף - אתם שוללים התחצפות
אם הוא בוכה אתם מנחמים
אם הוא מתחבא.... שיתחבא....
וכו'...
ז"א להמשיך לחנך אותו רגיל אצל הסבתא כמו בכל מקום אחר שאתם אתו.
אם למשל אתם רוצים לקחת אותו למרפאה והוא בוכה ומסרב, אתם בכל זאת לוקחים אותו כי אתם החלטתם והוא לא מחליט.
כך לגבי הסבתא.
התנהגות רגילה לחלוטין.

ב. בכל זאת, אולי תצטרכו ליווי והדרכה, ואני ממליצה על מספר שיחות הדרכה עם איש/ת מקצוע.

בהצלחה!
טלי מנדיוק

תודה לך על התשובה. בכל זאת נראה לי שלא הבנתי אותך או שאת לא הבנת אותי. לדעתי לא מדובר בילד חוצפן או מניפולטיבי. בני אינו נוהג להתחצף לאנשים ולכן מה שאמר לסבתא נתפס אצלי כמשהו חריג אצלו ולא הגבתי לזה באדישות. אצל הסבתא אני מקפידה לחנך אותו לא פחות מאשר במקומות אחרים אך קיימים חילוקי דעות רציניים ביני לבינה לגבי מהו חינוך. את החינוך שנתנה לבנה כילד תיארתי בהודעה הקודמת, בעלי חושב שזאת ראיה לכך שהיא אינה יודעת יותר טוב ממני כיצד לחנך ילדים.
אינני יכולה להשוות ביקור אצל סבתא לביקור במקומות אחרים. אם הבן שלי היה מסרב ללכת למרפאה או לגן , קיימות מבחינתי 2 אפשרויות: אם אני חושבת שהסיבה לכך נובעת מפינוק, מניפולציה או ניצול איזו חולשה בחינוך שלי, אני כמובן לא אוותר לו (ובמקביל אנסה לשפר את מה שחלש בחינוך שלי) אבל יתכן שהוא יתנגד ללכת לרופא/גן ואני אגיע למסקנה שהסיבה היא ההתנהגות של הרופא/גננת. לדוגמא, רופא אנטיפת עם גישה לא נעימה לילדים. במקרה כזה אני יכולה להחליף רופא. סבתא אי אפשר להחליף. במקרה של אירועים או קניון, אם היה סובל שם, אינני רואה טעם לקחת אותו כל שבוע לבילויים במקומות שאינו אוהב. אם היו לי חברים שהוא לא אוהב, אני לא חושבת שהם היו מתעקשים להתקרב אליו ולשחק איתו למרות הכל, מכאן אני מניחה שלא היה לו צורך להתחבא כשהם באים לבקר. במקרה שלנו, אני הגעתי למסקנה שההתנגדות של בני נובעת מההתנהגות של הסבתא ולא מפינוק, מניפולציה או חינוך גרוע. לכן גם כתבתי את כל התיאור הארוך הקודם, המפרט גם את מה שאני רואה כבעייתי בהתנהגות שלה.
מה שרציתי לשאול בהודעה הקודמת, אם לנסח בקצרה:
במקרה שבו סבתא מתנהגת באופן לא נעים או בעייתי משהו כלפי הנכד והוא מגיב בחוסר רצון להיות איתה, מה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב?
לאור תשובתך, האם את בעצם חושבת שאין איזו בעייתיות בהתנהגות שלה שמצדיקה את הרתיעה של הילד ממנה? האם לדעתך התנהגותו נובעת מפינוק או מניפולציה ואני לא רואה נכון את הדברים?