מבקשת חיזוקים

אני גרושה בת 42,אם לשתי בנות -17.5 ו-14.5 .
התגרשתי לפני כ-12 שנה.
הבת הגדולה שלי היא ילדה מקסימה, חכמה, בוגרת , ,נוחה וממושמעת.
הקטנה - נראה שספגה את כל תסמיני "ילדים להורים גרושים" מאחר וגדלה למציאות שבה אין אבא בביית.
הקשר עם אביהן לאורך כל השנים היה מעולה -הן כיבדו אותו הרבה יותר מאשר אותי -לפחות הקטנה ,והוא ממש היה מושא להערצה עבורן.
לפני כארבע שנים עברתי לגור עם בן זוגי ושתי בנותיי -זה היה גיהנום בלשון המעטה.
הבנות היו עדות למריבות נוראיות בינינו ,והחלטתי שאני מפרקת הכל וחוזרת לגור לבד.
זה היה מאוחר מדי- הבת הגדולה עברה לגור עם אביה בעיר אחרת,והחלה שם את לימודי התיכון.
נשארתי עם הקטנה בדירה לבד - כבר שלוש שנים שאני מנסה להקל על בדידותה ועל פרידתה מאחותה שאותה היא מאד אוהבת וקשורה אליה.
אני עושה הכל כדי לפצות אותה ואת הגדולה על התקופה שעברו -אך ללא הועיל -
הקטנה ממררת את חיי - היא רבה איתי ללא הפסקה, טורקת דלתות , מקללת, מתחצפת
אומרת בגלוי שהיא שונאת אותי, לא סובלת אותי,וכן -היו גם מקרים שזרקה עלי חפצים בהתקם זעם.
אני יודעת שפגעתי בהן מאד-אני מכה על חטא.
בעקבות זאת התחלתי בטיפול משפחתי אצל מטפלת מקסימה , בניסיון לאחות את הקרע
ביני לבין הקטנה .
יש לציין שהגדולה שומרת איתי על קשר יומיומי רציף ובאה אחת ליומיים אליי-וכבר אמרה בפירוש שבתום הלימודים -יש סבירות שתשוב הבייתה.
כעת- הקטנה הביעה את רצונה להיות גם כן עם אביה וילדיו.
בעצת המטפלת - הוחלט שאני אאפשר לה לעשות כן ולהיות עם אחותה -מה שגם אני חושבת שעדיף מאשר מה שהיא חווה היום .
היא גם אמרה לי שהדרך היחידה שלי להרוויח את בנותיי בחזרה היא לשחרר אותם -אחרת הקטנה לא תירגע ותמשיך למרר את חיי.
עם כל הקושי -אני מבקשת לקבל חיזוקים שאני באמת פועלת נכון כאשר אני שמה את אושרן של בנותיי לפני הרצון העז שלי לקבל אותן חזרה אליי.