פרודה מיואשת

אני נשואה עוד מעט 4 שנים, לבעלי ולי יש ילד אחד מקסים ונהדר כבן 10 חודשים. כרגע אני ובעלי פרודים, אם ניתן לקרוא לזה כך. הכוונה שאני נמצאת עם בני בבית הורי ואני מגיעה לקיבוץ שם הבית שלי ובו בעלי יום יומיים בשבוע, כדי לנסות ולשקם את הזוגיות. אך לצערי כחודש וחצי אחרי הפרידה דבר לא השתנה, למרות כל מאמציי בעלי עדיין נמצא בדעה שלו ולא מוכן לנסות להתפשר או לבוא לקראתי (למרות שבעלי אומר שהוא מעוניין במשפחה ולא מעוניין בגירושין, כל מעשיו מראים בדיוק ההפך).

הבעיה שלנו היא מורכבת וכבר נגררת זמן ארוך, לפי דעתי עוד לפני הנישואין. המשפחה של בעלי (במיוחד אמו ואחותו) לא אוהבות אותי ועושות ככל יכולתן לסכסך בנינו. הסיפור הוא מורכב וארוך, אך הבעיה המרכזית שבעלי תומך בהם ללא עוררין, גם כשהן טועות והוא יודע שהן טועות, הוא תומך בהן עד כדי כך שלפני חודש וחצי אחותו הגיע אלינו הביתה וקיללה אותי וכמעט הרביצה לי. אך הדבר הקשה הוא שבעלי למרות שלא הצדיק את מעשיה טען שהיא צודקת ותמך בה. זה היה הקו ששבר את הגמל מבחינתי ועזבתי את הבית עם בני.

ומאז אני מנסה ככל יכולתי להושיב אותו על ספה ולדבר ולראות לאן מועדות פנינו לגירושין או לטיפול זוגי שבו כל אחד משנינו יצטרך לעשות מאמץ כדי לשקם את הזוגיות.
אך לצערי בעלי מעוניין פשוט לקבור את הכל בחול ופשוט לטאטא את הבעיה מעל פני השטח, ועד היום הוא לא מוכן להתעמת עם אחותו ולאלץ אותה להתנצל, או אפילו דורש ממני שאני אנהל איתה שיחה.
אני יודעת שזה נשמע הזוי, אך אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא מוכנה לוותר על עקרונותיי ועל כבודי אך מצד שני לא מעונינת עדיין להתגרש.
לעיתים נראה לי שלבעלי טוב כל הפרידה הזו, הוא לא ניסה פעם אחת לבוא ולדבר איתי בבית הוריי אלא מצפה שאני אחזור לקיבוץ ואתנהג כרגיל.

אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות, אני מיואשת מהמצב הקיים ומרגישה תקועה בין שתי עולמות.
מה לעשות? איך אני מצליחה לנער אותו?