עזרא

החלק הראשון: את. החלק השני: הילד. החלק השלישי: הבעל. והחלק הרביעי: התוצאה שלך.

את: ראשית כל את בודאי נמצאת בשלב לא קל בכלל

(ואין לך מושג איך אני שונא את המשפט המעצבן הזה... את/ה נמצא בשלב כזה או אחר - נו באמת את יודעת שאת נמצא בשלב כזה אז מה הבילבול מוח הזה... אבל בכל אופן, נראה לי שקשה לשמוע את זה כי קשה לכל אחד לצאת מהבוץ בו הוא טבוע, כל אחד מעוניין שיוציאו אותו ולא רק יוציאו אותו - אלא יוציאו אותו בכח בעל כורחו עם זר פרחים עם מתנות ממש כמו ילד - והמשפט הזה... במידה מסויימת מספר את האמת... שאת ואני והוא נמצאים כל החיים בשלב מסויים שיעבור לו איך שהוא במידה מסויימת או שנתרגל אליו באופן סביר)

הילד: ילד, זה ילד, הוא מחפש את הכיף שלו, העכשווי, אין לו דעה צלולה לעתיד, לניתוק קשרים, לאמא, לאבא, הגישה שלו מצומצמת לחלוטין,
אנו כהורים, קשה לנו לעכל זאת לסבול זאת להבין זאת באותה המידה שהילד מבין,
ילד הוא גם בעל נטיה חלשה מאד להתגברות על יצריו הטבעיים הוא צועק בוכה רוקע רוטן בקול, בברוטליות, בעקשנות, אין לו את הכח להבליג ולספק לאמא שלו, את הצרכים הנפשיים שלה.
(האמת שזה לא תפקידו בכלל - אלא התפקיד של ההורים לספק לו את צרכיו הנפשיים) לכל הורה זה מעיק מידי פעם ברמות שונות, לך זה בשיא כל הרמות.

הבעל, א. נכון שזה לא נכון שהוא ידבר עליה בפניך. פשוט מאד אפשר לחלחל לו בעדינות שלכן היום היא לא פה כי היא לא היית שווה שישאר איתה. (למה את היית הרבנית ברבנות שגירשה אותה?)
הבעיה אצלו נובעת בדרך כלל מתוך זה שהיא "ברחה" לו אז נשאר אצלו סוג של משקע נפשי כאילו הוא הפסיד- זה דומה לילד שבא מישהו לידו עם תנועה מדומה שכאילו חטפו ממנו משהו למרות שיסבירו לו שלא לקחו כלום זה לא יעזור מספיק כי הוא הפנים לעצמו "פעולת חסר" . קשה מאד להתנטרל מזה... זאת לא אשמתו האישית. זו המציאות שהוחטבה לו.
הוא חסר סבלנות כלפיך? אני מאמין לזה. זאת לא אשמה שלך ולא אשמה שלו.
את לא שלווה מספיק. זה עובר באוויר ומשרה עליו אווירת לחץ.
הוא לא רגוע ומקבל מתח שלילי באוויר וזה חוזר אליך כבומרנג.

התוצאה שלך: למצוא לעצמך את הפינה האישית שלך בתוך חייך, להשלים לעצמך את החסר לך בכל מה שנוגע ליכולות הקשורות וטמונות בך, הבעל, מיועד לשעות הפנאי ובסופ"ש כל השאר הוא אמור לעבוד ו/או להיות עסוק במשהו.
גם את אמורה להיות עסוקה ומחוברת לתכנים חיוביים שימלאו לך את השעות בתוכן עם סיפוק, אם תצליחי למצוא לארגן לך את זה איך שהוא
את תהיי שלווה - בעלך יהיה לך כתוספת בחיים ולא כהגורם הראשון שאמרו לפתור לך את החסכים . בעלך יפנים לליבו אשה רגועה סימפטית מלאה בסיפוק עצמי + חיוכון אישי וזה לבד ירגיע אותו די מספיק בשביל שגם את תרגישי את ההבדלים בין היום ליום העתידי
בברכה
מאור

טעיתי / שגיתי ? אל תתביישי לכתוב זאת גלוי. אני מעוניין לשמוע ולראות זאת ללא כחל ושרק. - - בהצל

לאה שלום,
כואב לשמוע את הבדידות שאת חשה גם במערכת היחסים הזוגית שאת נמצאת בה וגם בסביבה שבה את חיה. לא ברור לי מהן הסיבות שאת בכל זאת בוחרת להישאר איתו? האם את עדין מרגישה שאת אוהבת אותו? מדוע הוא נישא לך אם את מציינת שהוא אינו אוהב אותך?מה גורם לו להיות חסר סבלנות כלפייך?
חשבי על השאלות ששאלתי כדי לראות האם יש ביניכם משהו משותף שממנו אפשר להצמיח את הזוגיות שלכם, אין ספק שאת צריכה לדבר איתו על כך, ואולי כדאי שתלכו לייעוץ זוגי. בנוסף לכך, חפשי דרכים למלא את חייך בדברים נוספים שיעשו לך טוב, לכי לחוגים, תגדילי את המעגל החברתי שלך וכד'.

בהצלחה וכל-טוב
סיגלית גלאי יועצת זוגית