בוגדת ואוהבת

וכל כך נפוץ. וזה שאת בוגדת לא קשור לזה שאת מבית טוב. זה קורה בכל מקום ובכל שכבות האוכלוסיה. כולנו זקוקים לחום ולאהבה. נשים וגברים כאחד.
כמו שזה נשמע לצערי נראה הפכת לעציץ בעיני בעלך. אתם זקוקים לטיפול זוגי ובעלך במיוחד זקוק לניעור רציני.
השאלה שנשאלת מה יקרה אם בעלך באמת יעבור טילטול ויתעורר. האם תוותאי על המאהב שלך?

נטלי שלום,
אני קוראת בדברייך תסכול רב כל כך על כך שיש לך בעל שהוא בסך הכל פוטנציאל מצויין שאת מרגישה שהתפספס.. וזה באמת כואב ומתסכל. את זקוקה לתשומת לב ואינך מקבלת אותה בבית ולכן מטבע הדברים הלכת למקום בו את מקבלת את תשומת הלב לה את זקוקה ואת האהבה שמתבטאת לא רק במילים.
את כותבת שהחיים גרמו לך להגיע למצב הזה, אבל אני אומרת שזה בעצם בידייך.יש לך את האפשרות להתגרש וללכת לחיים שיהיו לך טובים יותר. זה נכון שיש ילדים וזה לא פשוט אבל אחרי שתעברי את הקושי הראשון את תיהיה מאושרת יותר. יש לך גם את האפשרות להנות פעם או פעמיים בשבוע מהחבר שלך שנותן לך את כל מה שאת צריכה ולהתענג על השעות האלה איתו מבלי לפרק את המשפחה אבל זה דורש ממך להפסיק לבכות על מר גורלך על כך שיש לך בעל שלא נותן "צומי". את בעצם רוצה הכל גם להשאר נשואה לבעל שלך גם להיות עם המאהב שלך וגם להיות מתוסכלת על מר גורלך. תבחרי מה את רוצה מבין האופציות ותהני מהבחירה שלך. תהני מהזמן עם המאהב שמעניק ובבית תהני מהחופש שלך. ותמיד יש לך את האפשרות לבחור להפרד מבעלך...
אם את מחליטה להשאר עם בעלך אני ממליצה בחום על ייעוץ זוגי שיתן לכם כלים להתמודד עם הצרכים הלא ממושים שלך ועם הצרכים של בעלך.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית

יש כאן שני דברים שלא התייחסת אליהם והם בעיניי חשובים מאוד: הראשון הוא העובדה שאת מסתכנת בגילוי הבגידה .דבר שיכול לגרום לך להרבה בלאגאן.אולי עכשיו את מרגישה שבעלך אדיש אך כשיגלה את מעשה הבגידה אין ספק שיצא משלוותו ומה שהכי גרוע זה שהוא יפגע בך דרך הילדים ואת זה אמרת שאת ממש רוצה למנוע אז לדעתי את ממש מסכנת. הדבר השני הוא הבחור שמחכה לך ומפתח ציפיות וככל שהזמן עובר המחוייבות שלך כלפיו גדלה(לפחות בעיניו)והוא עלול מאוד להפגע אם תחליטי פתאום שאת "חוזרת למוטב".יש מצבים בהם צריך להגיע להחלטה ,ברור שזה קשה אך ככל שהזמן עובר זה רק הולך ונהיה קשה יותר.מסיפורים כאלה אי אפשר לצאת ללא נפגעים-תמיד מישהו יפגע-את או בעלך או הילדים או אהובך אך במקרה של גילוי הבגידה בפיצוץ כולם נפגעים ואת זה אני אומרת לך מתוך ניסיון.הלוואי שאני הייתי חכמה אז כמו שאני היום הלוואי שמישהו היה מזהיר אותי-הרבה כאב היה יכול להמנע מהקרובים לי והאהוב הוא לא פחות חשוב-זה מאוד כואב להפגע אך כיפליים זה כואב-לפגוע.אז קחי נשימה עמוקה, תחשבי טוב טוב מה כדאי לך ולסובבים אותך,החליטי את החלטותייך ותפעלי לפיהן לפני שיהיה מאוחר לך מידי.בהצלחה

נטלי . אני כבר המון זמן נימצא בפורום זה וקורא את כל "היעוץ" של החברים בפורום ודעתם לא משתנת ולא משנה מי הכותב או מה הוא מרגיש , אני חושב שאת צריכה לעשות רגע חושבים ואל תחשבי על אף אחד לא המשפחה שבאת ממנה רק על חייך
אני אספר לך סיפור אני נשוי אב לארבעה ילדים {18+} ואהובתי נשואה גם עם שלושה ילדים {18+} והאהבה פרחה ביננו {בחדרי חדרים} עד שהכל התפוצץ אהובתי עזבה את הבית ובעלה אמר לה שאם היא לא תחזור היא לא תיראה את חתונתם של ילדה {למרות שהוא סילק אותה} אהובתי חזרה לבית בריצה אבל הרומן בייננו לא ניפסק ועוד פעם התפוצץ בעלה לקח את הילדים לטיול לחו"ל "ו ה ר ע י ל" אותם על האימא והם באו ואמרו לאימם שאם יהיה לה קשר עם אהובה הם לא יכירו בה כאם אני בנתיים עזבתי את ביתי למרות הרבה הבטחות מצידה שנהיה ביחד אני יודע שהיא אוהבת {מתה וחולה עלי} אותי ואני חולה ומת ואוהב ומאוהב עליה היא חיה בביתה אבל לא"חיה" לא מאושרת לא אוהבת יש אימא הודיה בפורום זה שכתבה "א מ א ט ו ב ה ה י א א מ א מ א ו ש ר ת"
הילדים גדלים ופורשים להם לעיסוקהם ואנחנו נשארים חיים אבל לא מאושרים
על כן נטלי היקרה קיראי את כל כתבהם של "היועצים" וחשבי
אנו צריכים לחיות מאושרים ולא לחיות מתים

תסלח חל אם אהיה בוטה אך אחת שהבטיחה לך הבטחות ובסוף ברחה כמו שפן לא ראויה לא לך ולא לאמון שלך-תחזור הביתה לאישתך:)

ליעל אני בטוח שהיא אהבה ואוהבת אותו אבל אם היא תשקול את אהובה לעומת ילדיה זה ברור.
לדני אתה לא צודק האימא לא אוהבת את האבא יותר הוא היה צריך לשחררה לחייה המאושרים {אולי} ולא לדרבן את ילדיו נגד אימם

שמוליק כתב משהו יפה שמאד קסם לי " אנו צרכים לחיות מאושרים ולא לחיות מתים "

מי שהרעיל את המשפחה שלהם זה לא הוא. זה אתה. והמאהבת שלך. הוא בסך הכל סיפר להם את האמת על אמא שלהם.
אני מבין את מה שעובר עליך ועליה. אני מכיר את הריקנות שבחוסר אהבה. אבל אני מציע שתדע את מקומך בכל הסיפור לפני שאתה משמיץ אותו.ומקומך כמו מקומם של כל הנואפים לא טוב בכל הסיפור של פגיעה במשפחות.
ד"א לא שאני צדיק גדול אבל אם אני רע אני מודה בזה.

אני ממש מבין אותך תני לחיים ליזרום ....ותהני לך בדיסקרטיות בכיפפפפפפ....רק לא להיות חזירי ולנסות להיפגש יותר פעמים ולקחת סיכונים ......והמלצה אחי חשובה לא לספר לאפ אחד.....בהצלחה (אני מכיר את זה מהצד השני שלי)

...כדי שיהיה עבור מה לקום בבוקר...אני אישית מכיר טוב מאד את המצב הזה ונוכחתי לדעת אחרי שנים של נסיון כי קל להיות נחמד אל מישהו/מישהי שלא צריך לחיות אתם - אחרי שחיים עם מישהו יוצאים כל השדים מהבקבוק ומתגלות כל השריטות - ואז את אומרת לעצמך הי,רגע - בסרט הזה הייתי כבר... חוץ מזה גרושין זה עסק יקר ומכוער והצד שרוצה יותר הוא גם הצד שמפסיד יותר. רבים הספרים שנכתבו על הנושא ורבות העצות שניתנות באופן שכלתני...אני חושב שאסור לתת ללב להכנע לשכל אבל צריך לעשות את זה עם שכל... מוטב להפגש עם אדם אהוב פעם בשבוע בטעם של ''עוד''(רגעים מתוקים) מאשר לחיות איתו ולגלות ש''כל הגברים אותו דבר''...

חייב להשאר פתוח.
בחיים יש כמה וכמה מישורים בהם אנחנו יכולים לגעת בדברים.
אנחנו יכולים שכלית - עם שיפוט - כמו שעשית בכמה מהמשפטים של הסיפור שלך (שנגע לי ללב !)
אנחנו יכולים רגשית - מה שהוביל אותך ואת מה שכתבת בצורה עיקרית
אנחנו יכולים רוחנית - המצב כפתח להתפתחות אישית ותיקון עצמי, כלומר לזהות מה אצלנו פועל באוטומט ועושה לנו רע ולתקן.
אני יכול להמליץ לך על משהו שיכול להיות המהלך הקשה ביותר והמשמעותי ביותר שתעשי כל החיים שלך - לפתוח את הלב. להמשיך את החיים כמו שאת ממשיכה עם זעקה שבורה כלואה לך בתוך הבטן - זה מתכון לכאב מתמיד ויש אומרים לסרטן בעתיד. זה פשוט לא שווה את זה. חיים כפולים הופכים מהר מאוד לחצי חיים, כמו שאת בטח יודעת, שהרי את חווה את זה על בשרך.
אם את רוצה לשמוע ממני מה אני עברתי כשעמדתי על סף גירושים, תעני לי כאן. הסיפור שלך נגע לי בלב ואשמח לחלוק כאן את הסיפור שלי והתובנות שלי, אם זה יעזור.
שבת שלום ורק אושר

וזה דפק אותי לגמרה. חייתי במשך שנתיים עם מאהב גרוש מהצד ועם בעל שכל חודשיים היינו בדרך לרבנות. ויש ילדים קטנים באמצע...
בזמן הבגידה אנחנו מוצפי אדרנלין מטורף...אח"כ אנחנו מבינים מה עשנו וזה נורא!

אשמח לשתף אותך ואחרים בסיפור שלי, לשמוע סיפורים לראות איך יצאו מהתסבוכת הזו?

עדיין שבורה ממה שקרה....